Indian Fashion - Manish Arora

בזמן שלרוב הישראלים הודו היתה ונשארת אחד היעדים המועדפים של טיולי פריקת כל עול אחרי צבא/לימודים/באמצע החיים ומקום שממנו חוזרים עם הרבה בגדי סמרטוטים שקונים בבזאר של פושקר, העולם החופשי שמבין אופנה באמת, סימן כבר לפני כמה שנים את הודו כיעד אופנה מועדף. לא מאמינים לי? בזמן שישראל אפילו לא קרובה ללחלום על שבוע אופנה משלה, בהודו יש 4 כאלה בשנה בשני מוקדי אופנה עיקריים וסוזי מנקס האגדית לא מפספסת אותם. וכמוה עושים רוב אנשי המפתח בתעשיית האופנה העולמית.
היות והודו היא חלק מחיי ועבודתי וכמוה גם אופנה, החלטתי שהגיע הזמן להקדיש לנושא האופנה ההודית פינה.
בחרתי להתחיל ממניש ארורה (Manish Arora), כי לטעמי הוא מייצג מעולה את הקצב והמימדים של התפתחות האופנה בהודו מאמצע שנות התשעים ועד היום. הנה, תראו בעצמכם:
ב-1997 ארורה מתבסס בדלהי ומציג את הקולקציה הראשונה. כבר ב-2000 הוא עושה גלים בשבוע האופנה של הונג-קונג. 2000, דרך אגב, היתה השנה בה לראשונה התקיים שבוע האופנה של דלהי.
ב-2002 פותח ארורה את חנות הדגל הראשונה שלו שנקראת Manish Arora Fish Fry אבל ככל הנראה הבן-אדם לא יודע לנוח כי כבר שנה לאחר מכן הוא מתחיל לייצא את מרכולתו ל-Maria Luisa Paris (אל תתביישו ללחוץ על לינק ולהתוודות למקום).
ב-2004 כנראה החליט להתמקד בהודו בלבד ולאגור קצת כוחות כי כבר ב-2005 הוא משתתף בשבוע האופנה של מיאמי, מדהים את הקהל הברירן בשבוע האופנה של לונדון ומעצב קולקציית נעליים ל-Reebook - קשה להגיד על הבחור שהוא בשאנטי, אה?

מתוך הקמפיין של Manish Arora לReebook

גם 2005 היתה שנה לא רעה למעצב, שהוזמן להציג חלק מהעבודות שלו ב-Victoria & Albert Museum.
אך שנת הפריצה הגדולה היתה, ללא ספק, 2006 - שנה שבה לא נשאר עיתונאי ועורך אופנה אחד נחשב בעולם שלא החמיא ואמר לפחות כמה מילים חמות על פועלו של מניש ארורה. וכשסוזי מנקס והילרי אלקסנדר מלטפות אותך, מסתבר שכנראה זה הופך לפחות מסובך להתחיל למכור ב-75 בתי כלבו ובוטיקים מהמובילים בעולם.

מתוך לוח ההשראה של המעצב

ב2007 ו2008 ארורה חוזר לשתף פעולה עם Reebook ומוסיף לרשימת השת"פים את MAC וSwatch.

מתוך קולקציית 2007

שת"פ עם MAC

הוא גם חוזר לVictoria & Albert Museum להציג את הקולקציה Fashion in Motion:

מתוך Fashion in Motion

ומי שממש דואג - גם 2009 מסתמנת כשנה לא רעה בכלל עבור המעצב:

 

מתוך קולקציית RTW Spring 2009, תמונות: Dominique Maitre

למי שרוצה לדעת עוד:

ראיון עם מניש ארורה ב-JC Report

דף הבית של המעצב

קולקציית אביב-קיץ 2010 בשבוע האופנה של לונדון

תראו מה מצאתי - כשאופנה ואומנות נפגשות...

אין סוף גוונים, טקסטורות וצורות יש בעולם. עולם האופנה והאומנות מתקיימים זה לצד זה וזה בתוך זה מאז ומעולם, אך עדיין בתוך המערבולת ששתי העולמות יוצרים עולות השאלות:

האם אופנה היא סוג של אומנות?

האם אופנה הופכת לאומנות כחלק מתהליך היצירה או שמא מתחילה כאומנת ואז מופשטת לרמה בה מתאפשר ביטוי פרקטי, תעשייתי והמוני של אומנות האופנה?

האם מעצבי האופנה הם אומנים או שהתחשבותם בפן ה"מציאותי" - המסחרי של האופנה הופך אותם ל"מתפשרים הנצחיים"?

ובכלל, האם עולם אופנה שואב השראה מעולם האומנות או שקיים תהליך של השראה הדדית בין שתי העולמות? ואם כבר מדברים על זה האם אלה שתי עולמות או שזה עולם אחד ומכלול אחד?

כל השאלות האלה "צפות" אי-שם ברקע מאז שהתחלתי להתעניין יותר בעולם האופנה על כל תופעותיו והנושא נידון בעיתונות כתובה ומדיות אחרות על כל גווניהן. אולי זאת הסיבה שהבלוג Yellow orange wonderland הוא כל-כך מיוחד במינו.

בזמן שנושא אומנות, אופנה והסימביאוזה ביניהן מתוקשר, מדובר ונידון - מספק הבלוג מבט "אילם" לחלוטין על הנושא. בעלת הבלוג במקום להתפלסף בנושא בחרה פשוט להציג את הסימביאוזה בצורה מדוייקת וויזואלית ללא כל הבעה של עמדה מילולית. ולטעמי, ההצגה פשוט מרתקת!

Our world has endless choice of shades, textures and shapes. The world of art and the world of fashion co-exist and are intertwined, the questions as for that co-existence are endless:

Is fashion truly one of the arts?

Are fashion designers artists or their constant fight for wearable and yet artistic fashion causes them to become "eternal compromisers" on that winding path? 

And while those questions are becoming a subject to for articles, arguments and discussions, Yellow Orange Wonderland manages to provide an amazingly unique point of view on the symbiosis between arts and fashion. The main reason this point of view is so unique is because the blog owner doesn’t present any opinion or point of view at all. The only thing you will find there is a visual representation of that exceptional symbiosis and the feeling that the blog owner is an amazing Fashion & Arts Live Encyclopedia.

מתוך הבלוג Yellow orange wonderland

זה רק אני ו... השלל שלי!

בסופ"ש האחרון סוף-סוף הצלחתי להתפנק ולהתפרע. קודם כל, הילל נסע ל"בית הבראה" של סבא וסבתא בנהריה (כל הדברים שאין בבית - לראות טלוויזיה במיטה, כמות בלתי מוגבלת של מרק עוף ,שני מבוגרים שעומדים דום ומצדיעים למוצא פיו וחלוק לבן ומפנק שסבתא מחממת לו לפני שהוא יוצא מהאמבטיה). אז נכון, שהוא או-טו-טו בן ארבע וחצי וילד עצמאי לחלוטין, אך מצד שני - אם אתם זוכרים את הסופי שבוע האלה כמתבגרים וההורים היו נוסעים לנופש ומשאירים לכם את הבית לבד...

טוב, נראה לי שהבנתם את הרעיון.

היות והילל לא היה ואני גם ככה עובדת בימי שישי עד ארבע (אין צורך לרחם עלי - אני אוהבת מאד את עבודתי בסנטר), החלטנו אני ומאמי לנצל את ההזדמנות ולפרוש לארוחת ערב במסעדה. ואז גם הסתבר שיש את "שופוני" - יריד הנעליים בנמל יפו. זאת כבר היתה סיבה למסיבה אמיתית. בתפריט - 2 זוגות נעליים של נועה לוריא ל-Lucca (למרות שהתאכזבתי מהיריד עצמו, נועה לוריא ו"אחת-אחת" הציגו קולקציות משובחות), שרשרת של מירי גינזבורג ל"או-לה-לה" שהציגה בבוטיק בסופ"ש ולקינוח - ארוחת טעימות ב"קורדליה" ביפו.

והנה חלק מהשלל של הסופ"ש:

נעליים: נועה לוריא

שרשרת צ'וקר: מירי גינזבורג

The French Connection

כבר יצא לי לא פעם לכתוב על הדלות הבלתי נסבלת של בגדי בנים צבעוניים, אופנתיים ונוחים. עכשיו שרגע השיגור של הדור הבא הולך וקרב (כן, כן חברים - הפעם הוא ועץ אשוח מתוזמנים יחדיו בסוף דצמבר), החשק לבגדים אופנתיים, נוחים ומגוונים לקטנים רק הולך ומתגבר לצד התסכול מההיצע הדל שיש בישראל. והנה, נתקלתי בעוד סיבה לקנא בצרפתים. בנוסף לנשים רזות ומלאות סטייל, גבינות שוות ואחד המותגים החביבים עלי comptoir des cotonniers , החברה הצרפתית KZA שמתגאה בבגדים מקסימים לקטנטנים בכלל ולבנים בפרט. ליין של הבגדים נטול ילדותיות מוגזמת ועומס של פרטים, אפליקציות והדפסים. אך יחד עם זאת, אלה פריטים שמשדרים כזאת נינוחות שכל אחד מאיתנו היה רוצה גם בארון שלו. במיוחד התלהבתי ממכנסי "שקי" לגברברים:

ומאוברול מצמר קשמירי שנראה הכי נעים שיש ביום חורפי לזאטוטים ממש קטנים:

תמונות: KZA

גשם, גשם - בוא!

תמיד חשבתי שאני אוהבת גשם בעיקר בגלל השורשים שלי (בלרוס היא אחד המקומות היותר גשומים במזרח אירופה), אך

כשהיום בבוקר הגשם הגיע ובגדול, נורא בא לי לשים מוזיקה הודית באוטו וגעגועי לביוב צף ברחבי מומביי עלו. האמת, שאנחנו מאד דומים להודים בהרבה דברים ואחד מהם הוא התייחסותנו לגשם. התייחסות זו אפשר לסכם כשני מצבי בסיס - ציפייה והפתעה.

במצב הציפייה אנחנו מצפים לגשם, מתפללים שיגיע ומפחדים מהקו השחור הידוע לשמצה. במצב ההפתעה אנחנו מפנים את המוצפים של דרום ת"א, חוסמים את כביש ים המלח ורצים לקנות מטרייה מה"גנב השכונתי" שסביר להניח תישבר אחרי שעה. או במילים אחרות - אנחנו נורא מופתעים שהגשם שכל-כך רצינו בו, אכן הגיע. כאילו באמת קשה להאמין שההוא למעלה לא תמיד דופק אותנו אלא לפעמים גם מקשיב למה שביקשנו ומבצע.

וכמובן - גם אני נתקעתי חסרת מטרייה היום ועל כן החלטתי לצאת לשיטוט וירטואלי אחר מטריות הכי שוות:

מטריות מ: http://www.umbrellaboutique.co.uk

מטריות מ: http://www.european-umbrellas.com

שיהיה סופ"ש רטוב ושמח!

תראו מה מצאתי: זהירות - השראה מסוכנת!

נתקלתי בבלוג הזה במקרה בחיפושיי ברשת אחר תמונות של הקולקציה האחרונה של sandra backlund . הבלוג בשמו המרמז משהו על התוכן Kloset Kase Blog הינו אוסף של הפקות אופנה, עבודות צילום ואומנות, קולקציות וכל מה שביניהם כל עוד הוא מוטרף, מוזר ובו בזמן מדהים בצורה מפחידה. היתרון של האתר הזה הוא שכל מה שנמצא במגזינים המובילים, תמצאו גם פה וזה באופן אקולוגי, וללא תרומה לכריתת יערות הגשם. החסרון הברור של הבלוג הזה הוא שמעכשיו והלאה כל הפקה או תצוגת אופנה שנעשית בישאל תיראה לכם חיוורת וחסרת מעוף במקרה הטוב או לחילופין - חיכוי זול של המקור שראיתם פה (המקרה הרע):

Kloset Kase Blog

בא לי לצעוק "אני פריחה!"...

ואני אפילו לא ידעתי... מסתבר שיש גם פריחות בצרפת. ולא סתם, אלא במרכז פריז - מסתובבות להן חופשי עם הנעלי פלטפורמה המזעזעות ותכשיטי הזהב המוגזמים והלא קשורים לא לבגדים ולא לאווירת אסם כפרית שסידרו להן בתור תפאורה.

הסתכלתי על תמונות מהתצוגה של אביב-קיץ 2010 של Chanel ולא האמנתי למראה עיניי. אם האם המייסדת קוקו היתה רואה, היתה בטח קורעת מעצמה את שמלתה הקטנה והשחורה מרוב יאוש ובושה למראה הנעליים האלה:

בקיצור הקולקציה הוכיחה שלא תמיד "זה טוב, זה אסם!".

נקודות אור בודדות היו 3-4 דגמים סרוגים, בעיקר בגלל טכניקת הסריגה שכן הגזרות עצמן היו די צפויות ומשעממות:

תמונות: מתוך style.com

אני רוצה...

ברור שזה רק נדמה לי, אבל דווקא החורף - כשאני יותר מזכירה לוויתן קטן, מאשר אישה בשנות השלושים המוקדמות, יש כל-כך הרבה דברים שהייתי רוצה. רק שעכשיו אני באמת נאלצת להסתפק במגפונים שטוחות עם פסי ניטים מזארה, כמה שמלות ארוכות ובאורך הברך שנוצלו עד תום בקיץ ואמשיך לנצלן עם ג'קטים בחורף וזוג-שניים של "מכנסי קקי", אותם גיליתי במהלך ההריון כבעלי יכולת מופלאה להעלמת האגן וכל מה שגדל עליו בחודשים האחרונים. בכלל, בתור מישהי שכל חייה היתה בעד איזון וסימטריה, לראשונה אני מוצאת את עצמי מתוסכלת שהחלק האחורי של גופי גדל בצורה מאוזנת לגמרי עם הבטן שלי. כך שככל הנראה הפריטים ה"שווים" של חורף 2010 בארוני יהיו מה שתיכננתי לסרוג וכרגע נמצא בשלבים מתקדמים (לא שעם השרב המזעזע הזה בחוץ יש לאן למהר), אך על זה בפוסט הבא.

היות ושלמרות שאין יכולת ואין פיגורה, לפחות חזר הרצון:

בגלל שבמזג אוויר שלנו אין צורך בכיסוי מלא:

כפפות חצי אצבע - Nina Peter

בגלל הצבע:

נעליים - Jil Sander

בגלל הגזרה שהיתה מתאימה אפילו לי:

שמלה Pringle 1815

בגלל הגימור:

תיק - Botega Venetta

בגלל שבאמת אין, אבל אין עוד דברים כאלה

קרדיגן - Alexander McQueen

סבא סורג :)

אני חובבת סריגה (זה אפילו כתוב בפרופיל שלי).יותר חמור מזה, ככל שאנחנו מתקרבים לחורף (לפחות מבחינת לוח-שנה), ככה אני מאיצה את קצב הסריגה. אך בזמן האחרון לא רק החורף מניע אותי אלא גם השראה שמקורה באין סוף מעצבים מוכשרים שהעבודות שלהם הינם בגדר אומנות טהורה ולקרוא להם סריגה זה סוג של חטא כי זה אפילו לא מתקרב לתיאור של מה שהעין רואה. לאחרונה נתקלתי בעוד מעצב כזה - שמו Kevin Kramp והוא בוגר Saint Martins היוקרתי. לבחור הזה יש בלוג שבו הוא מציג את העבודות שלו. היות ואני רק רוצה לגרות את הדמיון של אלה מכם שאוהבים סריגה, הנה כמה מה"טעמיות":

את השאר אתם יכולים לראות כאן ואל תתעצלו ללחוץ להגדלה!

תמונות: פורטפוליו של Kevin Kremp

Fashion156 - בטירוף שלנו!

כל מי שחי בבלוגיספרה של אופנה, סטיילינג ומה שביניהם, יודע שאיך מיום לא יום יותר ויותר קשה להפתיע מצד אחד ולספק את יצר הסקרנות והמציצנות מהצד השני. עוד יותר קשה לקחת את הבלוג שלך צד אחד קדימה ולהפוך אותו למשהו מקצועי ומרענן. אך הכי קשה זה לשמור על הרמה הזאת ולא לגלוש חזרה לא תחומים היותר "קלילים" של הבלוגיה (לשם, לשם הדוגמה, אני משתייכת וגם זה התדרדר עקב עומס יותר בעבודה ודיכאון מה מהמראה ההריוני הבלתי נמנע...).

בכל אופן, האתר הזה - fashion156.com - שבהצטנעות מה קורא לעצמו "בלוג", אך "לא רק בלוג" הינו מגזין אינטרנטי שמתהדר בהפקות משובחות בעלות סטיילינג מטורף בניצוחו של הבעלים Guy Hipwell

ממליצה בחום לבקר, להתמכר ולקבל השראה. הנה כמה תמונות מדהימות מההפקה האחרונה:

להפקה המלאה

סטיילינג: Guy Hipwell

תמונות: Holly Falconer

Trend Spotter - Fall 2009-2010 - Dress your Hair

Cristian Dior

Chanel

Armani Privé

Louis Vuitton

Lanvin

Dries Van Noten

סייל קיץ בבוטיק המעצבים - בואו בהמוניכן!

למען הגילוי הנאות יש לי קשר ישיר לנושא - מנובמבר אני מנהלת את בוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר ונהנת מכל רגע! יש פה יותר מ-40 מעצבי אופנה ואקססוריז שכל אחד מוכשר, ייחודי ומעניין בדרכו שלו ואני גאה להיות חלק מהמקום הזה ולתרום בכל דרך אפשרית לשגשוגו. בסופ"ש הקרוב אנחנו מקיימים סייל קיץ חד-פעמי בבוטיק, כאשר כל הפריטים יימכרו ב50-300 ש"ח. זאת אחלה הזדמנות לכל חובבות האופנה בכלל ואופנה ישראלית בפרט להצטייד במצב רוח טוב ולקפוץ לביקור:

נתראה בבוטיק!

מדונה - עדיין על הסוס יותר מתמיד.

שבוע הבא אמור להפרסם באתר הרשמי של Louis Vuitton קמפיין חורף 2009 בכיכובה של מדונה. סרט וידאו של 3 דקות שסוקר "מאחורי הקלעים" של ההפקה מספק לא רק את יצר המציצנות אלא גם את ההבנה עד כמה צדק Marc Jacobs באומרו:

"Clothes to me mean nothing. It’s the person in them that gives them the life and personality”

אני רוצה...

מעיל - TIBI; שמלה -Alexander McQueen; חגורה - Matthew Williamson; תיק - Miu Miu; נעליים - Jimmy Choo.

Life by Mummy...x2

שלושה חודשים לא כתבתי פוסט חדש ואני מודה... לא התגעגעתי. פשוט לא היה זמן להתגעגע. כמו שאמרה חברתי נ. - אחת הוותיקות בבלוגיספרה: "בלוגים נכתבים בזמן שחיים אמיתיים ממשיכים לקרות שם בחוץ". אז בשלושה חודשים האלה בעיקר עבדתי המון (ככה זה כשיש שתי עבודות שהקשר הקנצפטואלי ביניהן הוא קלוש ביותר), הספקתי לטוס להודו לשבוע ולגלות שיהיה לנו עוד בן! ככה שאולי החל מינואר 2010 אני אשנה את השם ל-Life by Mummy ...x2 :)

יחד עם ההריון חזרו אלי הזכרונות של למצוא בגדי הריון. אבל זה הכיף בפעם שניה - לא צריך ללכת לחנויות של "בגדי הריון"

רק בשביל לגלות שלישראלית ההריונית המצויה לא נותר אלא להתעלם מהחנויות הנ"ל (אלא עם כן בא לכן לחוות את התפוצצות

"הורמון האכזבה ההריוני"). ובכל זאת אמרתי לעצמי שמאז ההריון האחרון עברו כמעט 5 שנים, עולם האופנה הוא עולם מאד

דינאמי וכדאי לבדוק מה השתנה והתרענן בענף בגדי ההריון בישראל. והנה החדשות:

כלום!

החדשות הטובות שאין צורך לבקר בחנויות בגדי ההריון (הלא אופנתיים, היקרים והמשעממים) שפזורים פה ושם ומציגים סצנת

אופנת הריון מייאשת לחלוטין. אפשר ואף רצוי לנצל את הסיילים של סוף הקיץ בכל שאר היעדים שאתן אוהבות ולקנות מידות

יותר גדולות או גזרות שיותר מתאימות לגוף ההריוני (כל אחת בהתאם ל"איזור האסון" הפרטי שלה). החדשות הרעות הן בעיקר

לחשבון הבנק שלנו, אבל זה היופי בהריון:

It's not all you can eat, but it's all you can buy

Mango סתיו 2009 - שמלה ידידותית להריון

אני רוצה

...אני רוצה להיות עוד פעם בת 3, רק ליום אחד, ושלאמא שלי יהיה מספיק כסף בשביל לקנות לי את כל הקשתות המדהימות האלה... טוב, אפשר גם רק קשת אחת ודי... אני מבטיחה להיות ילדה טובה, לסיים את כל מה שיש לי בצלחת ולא להעיר את אמא ואבא מוקדם בבוקר... טוב, נו - במשך שבוע אחד לפחות:

לקרוא לזה "קשת לשיער" זה קצת עלבון, אבל האביזרים המדהימים האלה הם מבית Le Tour de Force. במקרה ותהיתם, יש להם גם ליין לנשים ולא רק לילדות כך שלא באמת יש צורך לשחק ב"מנהרת הזמן", אבל עדיין יש צורך בארנק שמנמן על מנת להצטייד באחד האביזרים לשיער שהם עושים. בינתיים נצטרך להסתפק ב-window shopping בלבד:

קפיצה קטנה ל-Jumpsuit

טוב, הרבה זמן לא הייתי כאן. מרס היה חודש מאד עמוס וגם אפריל (לפחות עד שהגיע ערב פסח ואיפשר להתפנות לאכילה מרובה של מצות, עופות ודגים ממולאים מכל העדות).

והנה, החגים מאחורינו (ואני גם בתחושה שהם באחוריי...) והגיע הזמן לחשוב על דברים חשובים ורדודים באמת - מה כדאי ומה לא לקנות הקיץ. והאמת, הקיץ הקרוב זימן לנו אחלה הזדמנות לרכישה של פריט לבוש שלרובנו אין בארון, אבל כדאי לנסות והוא אוברול. היות והוא אחד מכוכבי הקיץ הקרוב - יש מגוון ענק של גזרות, צבעים וסגנונות (בביקורי האחרון ב-Zara ספרתי 4 דגמים שונים). הנה כמה מהכוכבים העולים שבהחלט האיצו בי לצאת ולצוד אוברול מגניב:

Derek Lam

Marchesa

Max Mara

Dries Van Noten

Etro

Fast Style Adviser - איך הן עושות את זה?!?! (סוד השיק הצרפתי על קצה הסטילטו)

כמה מאות אלפי שורות נכתבו זה מכבר על השיק של נשות צרפת (לצד מספר לא מועט של שורות שנכתבו על הזלזול שלהן, הידוע לשמצה, במקלחת). ועדיין אחרי הכל אי אפשר שלא להתפעל ולשאול את אותה השאלה: איך הן עושות את זה?? איך הן מצליחות להיות כל-כך מלאות שיק ועושות את זה בצורה כה לא מתאמצת?

אחת הטעויות הנפוצות שעושות כמעט כל הבחורות בישראל זה להדביק סטיגמה לבגדים: "מנומר - פרחי, מכנסיים בהדפס צבאי - לנערות עד הגיוס, חולצת בטן - לפרחות או לילדות עד גיל 8" ועוד רבים וטובים. לאור מה שתראו בהמשך, צרפתיות (לפחות הצרפתיות עם סטייל) חושבות את מה שאני מנסה להסביר לנשים בישראל - אין בגד של צפונית/פריחה/סבתא. יש מכלול שלם שנוצר כשמתלבשים וסך הכל הכולל מעביר מסר דומם כלשהו לסביבה על מי אנחנו ומה אנחנו. לא השתכנעתם? טוב, לא מפתיע אותי :) 

אבל אולי הפעם ניעזר בצרפתיות המצולמות ב - garance dore.

הנה כמה "טעימות" של שילובים ובגדים שנשמעים כטעם רע צרוף, אך על הבחורות האלה נראים מלאי שיק (מה שאמור לנסות ולהוכיח בתמונות את מה שניסיתי להסביר במילים):

1. מכנסי סאטן מבריקים בהדפס נחש:

2. מכנסיים תואמי צעיף (ושניהם בצבע צהוב מזעזע):

3. טוניקה משובצת (נשמע כמשהו מזוויע, נכון?):

4. חולצת בטן + ג'ינס צמוד וקרוע + נעלי פלטפורמה:

5. טרנינג צהוב זוהר (hello?!!):

6. חולצת פאייטים + מכנסי עור קצרים:

7. נקנח (איך לא?) במעיל מנומר:

מקווה שgarance dore והנשים המדהימות האלה הצליחו לנפץ פה כמה סטיגמות...

xoxo

שבת שלום! 

כל התמונות: garance dore