לפני כחודשיים הוא בא והפתיע: "אמא, אני רוצה להיות פיטר פן בפורים ואני רוצה שתסרגי לי תחפושת".
פישפשתי ברשת, מצאתי כמה תמונות של תחפושות פיטר פן, הושבתי אותו מול המחשב לבחור את התמונה שהכי נראת לו וכך מצאנו את תמונת ההשראה:
הרעיון התחיל להתגבש. אפודת צמר, טי-שירט ירוקה חלקה מתחת, כובע לבד (החלטתי על לבד חום, כי כל השאר יהיה ירוק) עם נוצות ירוקות, גרביון ירוק, ולבסוף חותלות חומות. אפודת צמר לקחה כמעט חודש של סריגה (היות והזמן היחיד לסרוג הוא ערבים ובפברואר הערבים שלי היו מלאים בעבודה מהבית, כך שהיה לי כמה דקות מסכנות בכל ערב להקדיש לסריגה).
הכובע והחותלות הוכנו ממש ברגע האחרונה (שישי בערב) לפני הפנינג פורים שהיה ביום שבת בקיבוץ.
אבל בסוף ההשקעה בהחלט השתלמה והיינו כל-כך גאים בילד שלנו שבפעם הראשונה בחייו התחפש במרץ והתלהבות:
חג פורים שמח!
רשומות
3 תגובות:
איזה חמווווווווווווווווווד!
איזה קיבוץ?
אנחנו עוד הלכנו השנה על התחפושות הקנויות (שקיבלנו בהשאלה). כשתתחיל להבין, נתחיל להשקיע.
אבל אין ספק שהלל כבר מבין במה אמא שלו טובה :)
איזה יופי,כל הכבוד לך!!!
שחף,בעלי כל שנה אומר לי להכין את התחפושות בעצמי אבל ממש אין לי זמן וסבלנות,מה גם שהם באמת לא תמיד רוצים ללבוש את התחפושת בבוקר פורים.
תודה על המחמאות. החגיגה היתה בקיבוץ העוגן, איפה שהילל הולך לגן.
מורן, יש בהחלט צדק בדבריך. חווינו את התופעה של "אני רוצה, אני קונה, אני לא לובש אותה בפורים" יותר מפעם אחת. למזלי, הפעם הוא אומנם בא בדרישות של תחפושת סרוגה, אבל התחפש בהתלהבות במשך יומיים רצופים, כך שלפחות הפעם השתלם המאמץ וגם נשארה לו אפודת צמר מגניבה שיכולה להיות גם פונצ'ו :)
הוסף רשומת תגובה