AddThis

Bookmark and Share

יום שישי, 26 ביולי 2013

לסגור את הפה

הכל התחיל מזה שטסנו לסנט-פטרסבורג. בשבילי כל חופשה מתחילה מערמה של מגזינים. אין דרך יותר טובה מלהתעדכן במה הולך ברחובות רוסיה מלפתוח איזה Marie Clair Russia או Vogue Russia. מי שעובר לו עכשיו בראש "הרוסים האלה..." שישאל את עצמו למה אין ווג ישראל וגם לעולם לא יהיה ועל כן נשאר לנצח עם ערוץ האופנה הישראלי העלוב.


צריך להבין שהביקור הזה היה קשה גם ככה. המון אוכל מעולה, אלכוהול משובח ובילויים עד אור הבוקר:






עכשיו תוסיפו לזה את הרוסיות. ואם חשבתם שמה שראיתם בארץ יפה, כדאי שתסתכלו על המקור. הן שם בכל מקום. פשוט המוני זוגות של רגליים באורך של מטר וחצי לפחות, על עקבים, מטופחות, מבינות מה זה שיער, איפור ואופנה.
בגילאי 20 עד 40 קשה למצוא ברחוב בחורה שבמושגים של ישראל תיחשב אפילו מלאה. מצד שני - רובן ממש לא שדופות. פשוט נראות מעולה ודי.
ואז, בטיסה חזרה כשאני עדיין אלומת אוכל ואלכוהול שנצרך בכמויות הולמות פילה בארבעת הימים האחרונים אני נתקלת בMarie Clair Russia בכתבה על דיאטה שנקראת 2:5.
למען הסר ספק, אני לא חושבת שאני צריכה דיאטה. אבל כן הגעתי לגיל שאני צריכה יותר להשקיע בלתחזק ולשמור על הקיים. והבריאות מעניינת אותי לא פחות מהנראות.
העיקרון של 2:5 אד פשוט ולמעשה כל היופי שזאת לא באמת דיאטה. וזה הולך ככה: את אוכלת 5 ימים בשבוע מה שבא לך (לא לאכול כמו פילה אלא אם כן את פילה). יומיים בשבוע את אוכלת עד 500 קלוריות ביום. הם קוראים לזה צום.
אם זה נשמע מסובך, בתור התחלה, תנסו פשוט לסגור את הפה ולא לאכול מאחת בצהריים עד הבוקר למחרת.
זה היה נשמע מספיק מעניין אז הלכתי לחפש את המקור. מצאתי סרט דוקומנטרי מרתק:



אינסוף אתרים עם קהילות, מתכונים וכתבות. כולל זה למשל http://www.thefastingdietplan.com

וכמובן, ספר  שכתב הבמאי של הסרט שלא עמדתי בפיתוי והזמנתי בלי להרגיש אפילו לרגע פאטתית.

הייתי חסרת סבלנות לנסות. ולכן החלטתי פשוט לאכול יוגורט בבוקר, ארוחת צהריים באחת ואז לסגור את הפה עד הבוקר של יום למחרת.

אז הנה נגמר השבוע הראשון שלי וזה התובנות:

- זה אפשרי.
- הזמן הכי קשה זה זמן ארוחת הערב של הילדים (no more mummy garbage collector)
- רעב בא והולך בגלים. גל בא והולך. ככה שזה לא ממש נורא.
- שופינג יכול לעזור להעביר את הזמן, אבל זה סוג של רמאות.
- הרבה יותר לעשות מדיטציה - אבל זה ממש לא תובנה. למען האמת זה אחד הדברים שידעתי והובילו אותי לרצון לנסות את 2:5.
- אין שום דבר שיכול להשתוות לקלילות איתה מתעוררים בבוקר שאחרי. ולא - אתם לא רעבים.
- אין לי מושג כמה אם רזיתי או לא. המספרים לא מעניינים אותי אלא הרגשה טובה וניצחון של כוח רצון.

עז מעכשיו - שני וחמישי יהפכו לימי "סגרי את הפה".


נ.ב.  תראו את הרוסים הגאונים האלה - שרותים לילדים עם הורה מלווה.

יום שבת, 29 ביוני 2013

Well Come Back

אומרים שבשביל להרוג כל תחביב טוב צריך פשוט להפוך אותו למקצוע. וזה בדיוק מה שקרה לי לפני שלוש שנים.
במקום לשבת מול המחשב או להסתובב בחנויות ולעשות שופינג אמיתי או וירטואלי, הלכתי לעבוד בתחום האופנה.
במשך שנתיים חייתי נשמתי אכלתי וגם.... אתם יודעים מה :) אופנה וניהול.
העבודה הזאת הייתה חלום שהגשמתי. אבל אחרי שנתיים הבנתי שני דברים:
1. זאת עבודה שהכי נהניתי בה בחיים
2. אם אני אמשיך איתה הלאה זה יפרק אותי ובהמשך את משפחתי.

אז עזבתי. היתה לי "תקופת צינון" של כמה חודשים. לא התקרבתי ל-Vogue, לא קראתי אף כתבה של סוזי מנקס, ואפילו ניסיתי לקנות בגדים בגולף... (shame on me) אבל כנראה אי אפשר להוציא את זה ממני. אז הנה אני מחיה את הבלוג. זה משהו שאני עושה בשבילי כי פשוט יש לי צורך לנתב לאיזשהו מקום passion for fashion שהוא לא כרטיס אשראי :)

ובכלל, השנה האחרונה היתה מלאה בשינויים. עזבתי עבודה אהובה, אך תובענית ושוחקת. מצאתי עבודה שהשאירה לי זמן פנוי ואנרגיות. וזה אומר - חזרתי לעשות ספורט ולבלות.
ואז גיליתי שאין לי בארון לא בגדי ספורט ולא בגדי בילויים. תמיד הייתי מאמינה גדולה בבגדי ספורט וחובבת מושבעת של Adidas. לעומת זאת בגדי בילויים שלי תמיד הסתכמו באותם בגדים אבל עם נעלי עקב שוות.
אז חזרתי לסורי ותראו מה אספתי מהדואר ביום שישי האחרון:

אני מפה

11 ס"מ של יופי ומושלמות! God bless Asos.com

שבוע נפלא וכבר מחכה לסופ"ש להוציא את המתוקות האלה לסיבוב :)