It's Alive!!!!!

I never thought I will revive this blog again. I mean... how pathetic you can be? Last time I tried it out was more than two years ago and it went dead after one post...

I guess at certain point, I became too busy living my life than actually writing about staff things that actually no one reads.

So yes... somewhere 3 years ago I stopped writing and basically got myself a LIFE :)

Now.... I'm here again to see how far it can go with someone like me - 

AN AVERAGE PERSON WITH VERY HAPPY LIFE

Posting occasionally about it. I mean - how many of you will be:

a/ Happy for me

b/ Jealous with me

c/ Simply pissed at me

So first step - "Life by Mummy" is dead! 

Welcome - "LIFE BY ME"

לסגור את הפה

הכל התחיל מזה שטסנו לסנט-פטרסבורג. בשבילי כל חופשה מתחילה מערמה של מגזינים. אין דרך יותר טובה מלהתעדכן במה הולך ברחובות רוסיה מלפתוח איזה Marie Clair Russia או Vogue Russia. מי שעובר לו עכשיו בראש "הרוסים האלה..." שישאל את עצמו למה אין ווג ישראל וגם לעולם לא יהיה ועל כן נשאר לנצח עם ערוץ האופנה הישראלי העלוב.

צריך להבין שהביקור הזה היה קשה גם ככה. המון אוכל מעולה, אלכוהול משובח ובילויים עד אור הבוקר:

עכשיו תוסיפו לזה את הרוסיות. ואם חשבתם שמה שראיתם בארץ יפה, כדאי שתסתכלו על המקור. הן שם בכל מקום. פשוט המוני זוגות של רגליים באורך של מטר וחצי לפחות, על עקבים, מטופחות, מבינות מה זה שיער, איפור ואופנה.
בגילאי 20 עד 40 קשה למצוא ברחוב בחורה שבמושגים של ישראל תיחשב אפילו מלאה. מצד שני - רובן ממש לא שדופות. פשוט נראות מעולה ודי.
ואז, בטיסה חזרה כשאני עדיין אלומת אוכל ואלכוהול שנצרך בכמויות הולמות פילה בארבעת הימים האחרונים אני נתקלת בMarie Clair Russia בכתבה על דיאטה שנקראת 2:5.
למען הסר ספק, אני לא חושבת שאני צריכה דיאטה. אבל כן הגעתי לגיל שאני צריכה יותר להשקיע בלתחזק ולשמור על הקיים. והבריאות מעניינת אותי לא פחות מהנראות.
העיקרון של 2:5 אד פשוט ולמעשה כל היופי שזאת לא באמת דיאטה. וזה הולך ככה: את אוכלת 5 ימים בשבוע מה שבא לך (לא לאכול כמו פילה אלא אם כן את פילה). יומיים בשבוע את אוכלת עד 500 קלוריות ביום. הם קוראים לזה צום.
אם זה נשמע מסובך, בתור התחלה, תנסו פשוט לסגור את הפה ולא לאכול מאחת בצהריים עד הבוקר למחרת.
זה היה נשמע מספיק מעניין אז הלכתי לחפש את המקור. מצאתי סרט דוקומנטרי מרתק:

אינסוף אתרים עם קהילות, מתכונים וכתבות. כולל זה למשל http://www.thefastingdietplan.com

וכמובן, ספר  שכתב הבמאי של הסרט שלא עמדתי בפיתוי והזמנתי בלי להרגיש אפילו לרגע פאטתית.

הייתי חסרת סבלנות לנסות. ולכן החלטתי פשוט לאכול יוגורט בבוקר, ארוחת צהריים באחת ואז לסגור את הפה עד הבוקר של יום למחרת.

אז הנה נגמר השבוע הראשון שלי וזה התובנות:

- זה אפשרי.
- הזמן הכי קשה זה זמן ארוחת הערב של הילדים (no more mummy garbage collector)
- רעב בא והולך בגלים. גל בא והולך. ככה שזה לא ממש נורא.
- שופינג יכול לעזור להעביר את הזמן, אבל זה סוג של רמאות.
- הרבה יותר לעשות מדיטציה - אבל זה ממש לא תובנה. למען האמת זה אחד הדברים שידעתי והובילו אותי לרצון לנסות את 2:5.
- אין שום דבר שיכול להשתוות לקלילות איתה מתעוררים בבוקר שאחרי. ולא - אתם לא רעבים.
- אין לי מושג כמה אם רזיתי או לא. המספרים לא מעניינים אותי אלא הרגשה טובה וניצחון של כוח רצון.

עז מעכשיו - שני וחמישי יהפכו לימי "סגרי את הפה".

נ.ב.  תראו את הרוסים הגאונים האלה - שרותים לילדים עם הורה מלווה.

Well Come Back

אומרים שבשביל להרוג כל תחביב טוב צריך פשוט להפוך אותו למקצוע. וזה בדיוק מה שקרה לי לפני שלוש שנים.
במקום לשבת מול המחשב או להסתובב בחנויות ולעשות שופינג אמיתי או וירטואלי, הלכתי לעבוד בתחום האופנה.
במשך שנתיים חייתי נשמתי אכלתי וגם.... אתם יודעים מה :) אופנה וניהול.
העבודה הזאת הייתה חלום שהגשמתי. אבל אחרי שנתיים הבנתי שני דברים:
1. זאת עבודה שהכי נהניתי בה בחיים
2. אם אני אמשיך איתה הלאה זה יפרק אותי ובהמשך את משפחתי.

אז עזבתי. היתה לי "תקופת צינון" של כמה חודשים. לא התקרבתי ל-Vogue, לא קראתי אף כתבה של סוזי מנקס, ואפילו ניסיתי לקנות בגדים בגולף... (shame on me) אבל כנראה אי אפשר להוציא את זה ממני. אז הנה אני מחיה את הבלוג. זה משהו שאני עושה בשבילי כי פשוט יש לי צורך לנתב לאיזשהו מקום passion for fashion שהוא לא כרטיס אשראי :)

ובכלל, השנה האחרונה היתה מלאה בשינויים. עזבתי עבודה אהובה, אך תובענית ושוחקת. מצאתי עבודה שהשאירה לי זמן פנוי ואנרגיות. וזה אומר - חזרתי לעשות ספורט ולבלות.
ואז גיליתי שאין לי בארון לא בגדי ספורט ולא בגדי בילויים. תמיד הייתי מאמינה גדולה בבגדי ספורט וחובבת מושבעת של Adidas. לעומת זאת בגדי בילויים שלי תמיד הסתכמו באותם בגדים אבל עם נעלי עקב שוות.
אז חזרתי לסורי ותראו מה אספתי מהדואר ביום שישי האחרון:

אני מפה

11 ס"מ של יופי ומושלמות! God bless Asos.com

שבוע נפלא וכבר מחכה לסופ"ש להוציא את המתוקות האלה לסיבוב :)

Rag & Bone - American Fashion

המותג האמריקאי rag & bone נוסד ב-2002  ע"י שני מעצבים צעירים David Neville  ו-Marcus Wainwright, כאשר לדבריהם כל מה שרצו זה לעצב בגדים שהם והחברים שלהם ישמחו ללבוש ביום-יום. למרות המטרה הצנועה, השניים גילו במהרה שככל הנראה יש להם הרבה יותר חברים ממה שהם חשבו כשזה נוגע לרצון ללבוש את הבגדים שהם עיצבו.

בהיותם חסרי כל השכלה פורמלית בתחום, הבין הזוג שמקור המקצועיות שלהם צריך לבוא מניסיון ארוך שנים שיש לבעלי מקצוע כמו גזרנים, תדמיתנים וחייטים בשילוב עם הרבה למידה עצמית. התקופה היתה תחילת שנות האלפיים ולא היה קושי למצוא כאלה בשפע. מה גם שרובם היו מחוסרי עבודה עקב מעבר פסי היצור של כל ענף יצרני של ארה"ב (למעט בירה) לסין.

הם התחילו מזה שלמדו איך לייצר ג'ינס טוב שכידוע הוא הבסיס לכל קז'ואל עבור בחור אמריקאי. ומשם התחילו לבנות בסיס יצרני איתן בארה"ב במקומות כמו קנטקי בהם זה מה שהיו עושים פעם לפני קללת הגלובליזציה.

כבר ב-2004 הם יצאו בקולקציית בגדי הגברים וגילו עד מהרה שכנראה לדעה שלהם שגרסה כי לא ניתן להשיג זוג ג'ינס הגון בארה"ב יש לא מעט שותפים. לראיה, כבר שנה אחר-כך הם התרחבו לקולקציה מלאה של בגדי נשים.

ה-CFDA כנראה התרשמו עמוקות מכישרון העיצובי והעסקי כאחד של הצמד כי כבר ב-2006 rag& bone עלו לגמר התחרות היוקרתית של CFDA  ו-Vogue Fashion Fund בה אומנם לא זכו, אך המודעות הגוברת למותג עזרה להם לזכות כבר על ההתחלה בלקוחות נאמנים כמו בראד פיט, ג'וד לאו, אנג'לינה ג'ולי, קמרון דיאז ואחרים.

כבר שנה אחר-כך הם פיצו את עצמם וזכו בפרס היוקרתי של סוורובסקי ככישרונות צעירים בתחום בגדי גברים.

2008 שהיתה שנת המפולת הכלכלית הגדולה היתה גם שנה שבה המותג החליט להתרחב ונכנס לתחום הנעלה – בהתחלה עם 3 דגמים בלבד שעד מהרה גדלו לקולקציה שלמה.

כיום זהו מותג שכולל לא רק בגדי נשים וגברים אלא גם הנעלה, אקססוריז, בגדי ילדים ומוצרי לייף סטייל, כאשר הפריטים נמכרים בחנות הדגל בניו-יורק, בבתי כלבו ובוטיקים יוקרתיים ביותר מ-20 מדינות ברחבי העולם, כולל נציגות צנועה של בגדי הנשים של המותג בישראל ב- Nuni שממוקמת, איך לא, בכיכר המדינה.

דרך אגב, בתרגום חופשי מאנגלית rag & bone זה... אלטזאכן J

תמונות: style.com, shopbop.com

עיתונים לשבת

והפעם - המלצות על עיתונות דיגיטלית בלבד. בנוסף, החום בחוץ בשילוב עם חול המועד מחייבים להמליץ על מעט מלל והרבה תמונות, כי סביר להניח שבסופ"ש הקרוב לא נבלה הרבה מול המחשב:

* Fashion156 הוא מגזין אופנה אינטרנטי שמתעדכן תכופות ומשקיע בהפקות אופנה איכותיות שמצולמות בסטילס וגם - תחזיקו חזק  - בוידאו. בדרך כלל המגזין נוהג לבחור נושא ומתמקד בו. המהדורה האחרונה מתמקדת במושג "שבריריות" והפקת אופנה שלהם שנעשתה באמצעות וידאו קליפ בהחלט שווה צפיה:

* מגזין האופנה iconique מציג הפקה עתידנית ואפוקליפטית משהו flooded 2053 והנושא הוא מבול:

* vmagazine בהפקת אופנה come feel the noise שמוקדשת להשפעת להקות הרוק הכבד על אופנה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90:

תהנו ואל תשכחו קרם שזוף :)

אני רוצה

ללא ספק "יציאת העונה" של אביב-קיץ 2010 - תיקי דינוזאורים של Giles Deacon! אני מתחילה לחסוך - אולי בסוף עונה אמצא משהו ב-ebay...

תמונה: style.com

והנה הם מקרוב - ממש לאכול אותם!

תמונות: http://fashionsmostwanted.blogspot.com/

עינייני ירושה

בתקופה האחרונה אני מתקשה למצוא בארון שלי בגדים שיושבים עלי טוב. איכשהו או שהחלק התחתון צמוד מדי עקב שאריות הריון או שהחלק העליון קטן מדי עקב יונק קטן בבית. האופציה לקנות בגדים שבאמת יתאימו למבנה גופי החדש היא לא באמת אופציה סבירה כי אני רוצה לקוות שהמצב המוזר הזה זמני. קניית בגדים חדשים זה קצת כמו להשלים עם זה שלא אחזור לרוב מכנסיי וחצאיותיי הישנים ולא מתחשק לי להשלים. כך שבתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי מאלתרת בשבילי ובשביל הבן 3 חודשים שגדל (טפו-טפו) בקצב אקספוננציאלי. אני מודה שכרגע מצבו טוב משלי כי הוא ירש ארגז בגדי תינוקות מבנה של חברה שלי שגדול ממנו בשנה. כל מה שאני צריכה זה להרכיב לו אאוטפיטים קטנים וחמודים וזה כיף כי קצת מזכיר משחק בבובות:

לגבי המצב קצת יותר קשה, כי לא רק שאני רוצה שהבגד ישב טוב אלא גם יאפשר לי "שליפה מהירה". ברגעים כאלה גייסתי "ירושה" מבעלי - סריג פסים ישן שהתכווץ במייבש. קרץ לי מאד שעם חגורה רופפת, אוכל גם "לשלוף" במהירות ובלי סרבול את הארוחה של היונק:

רב תודות לצלם - בני הבכור בן ה-4.5.