Rag & Bone - American Fashion

המותג האמריקאי rag & bone נוסד ב-2002  ע"י שני מעצבים צעירים David Neville  ו-Marcus Wainwright, כאשר לדבריהם כל מה שרצו זה לעצב בגדים שהם והחברים שלהם ישמחו ללבוש ביום-יום. למרות המטרה הצנועה, השניים גילו במהרה שככל הנראה יש להם הרבה יותר חברים ממה שהם חשבו כשזה נוגע לרצון ללבוש את הבגדים שהם עיצבו.

בהיותם חסרי כל השכלה פורמלית בתחום, הבין הזוג שמקור המקצועיות שלהם צריך לבוא מניסיון ארוך שנים שיש לבעלי מקצוע כמו גזרנים, תדמיתנים וחייטים בשילוב עם הרבה למידה עצמית. התקופה היתה תחילת שנות האלפיים ולא היה קושי למצוא כאלה בשפע. מה גם שרובם היו מחוסרי עבודה עקב מעבר פסי היצור של כל ענף יצרני של ארה"ב (למעט בירה) לסין.

הם התחילו מזה שלמדו איך לייצר ג'ינס טוב שכידוע הוא הבסיס לכל קז'ואל עבור בחור אמריקאי. ומשם התחילו לבנות בסיס יצרני איתן בארה"ב במקומות כמו קנטקי בהם זה מה שהיו עושים פעם לפני קללת הגלובליזציה.

כבר ב-2004 הם יצאו בקולקציית בגדי הגברים וגילו עד מהרה שכנראה לדעה שלהם שגרסה כי לא ניתן להשיג זוג ג'ינס הגון בארה"ב יש לא מעט שותפים. לראיה, כבר שנה אחר-כך הם התרחבו לקולקציה מלאה של בגדי נשים.

ה-CFDA כנראה התרשמו עמוקות מכישרון העיצובי והעסקי כאחד של הצמד כי כבר ב-2006 rag& bone עלו לגמר התחרות היוקרתית של CFDA  ו-Vogue Fashion Fund בה אומנם לא זכו, אך המודעות הגוברת למותג עזרה להם לזכות כבר על ההתחלה בלקוחות נאמנים כמו בראד פיט, ג'וד לאו, אנג'לינה ג'ולי, קמרון דיאז ואחרים.

כבר שנה אחר-כך הם פיצו את עצמם וזכו בפרס היוקרתי של סוורובסקי ככישרונות צעירים בתחום בגדי גברים.

2008 שהיתה שנת המפולת הכלכלית הגדולה היתה גם שנה שבה המותג החליט להתרחב ונכנס לתחום הנעלה – בהתחלה עם 3 דגמים בלבד שעד מהרה גדלו לקולקציה שלמה.

כיום זהו מותג שכולל לא רק בגדי נשים וגברים אלא גם הנעלה, אקססוריז, בגדי ילדים ומוצרי לייף סטייל, כאשר הפריטים נמכרים בחנות הדגל בניו-יורק, בבתי כלבו ובוטיקים יוקרתיים ביותר מ-20 מדינות ברחבי העולם, כולל נציגות צנועה של בגדי הנשים של המותג בישראל ב- Nuni שממוקמת, איך לא, בכיכר המדינה.

דרך אגב, בתרגום חופשי מאנגלית rag & bone זה... אלטזאכן J

תמונות: style.com, shopbop.com

Indian Fashion - Manish Arora

בזמן שלרוב הישראלים הודו היתה ונשארת אחד היעדים המועדפים של טיולי פריקת כל עול אחרי צבא/לימודים/באמצע החיים ומקום שממנו חוזרים עם הרבה בגדי סמרטוטים שקונים בבזאר של פושקר, העולם החופשי שמבין אופנה באמת, סימן כבר לפני כמה שנים את הודו כיעד אופנה מועדף. לא מאמינים לי? בזמן שישראל אפילו לא קרובה ללחלום על שבוע אופנה משלה, בהודו יש 4 כאלה בשנה בשני מוקדי אופנה עיקריים וסוזי מנקס האגדית לא מפספסת אותם. וכמוה עושים רוב אנשי המפתח בתעשיית האופנה העולמית.
היות והודו היא חלק מחיי ועבודתי וכמוה גם אופנה, החלטתי שהגיע הזמן להקדיש לנושא האופנה ההודית פינה.
בחרתי להתחיל ממניש ארורה (Manish Arora), כי לטעמי הוא מייצג מעולה את הקצב והמימדים של התפתחות האופנה בהודו מאמצע שנות התשעים ועד היום. הנה, תראו בעצמכם:
ב-1997 ארורה מתבסס בדלהי ומציג את הקולקציה הראשונה. כבר ב-2000 הוא עושה גלים בשבוע האופנה של הונג-קונג. 2000, דרך אגב, היתה השנה בה לראשונה התקיים שבוע האופנה של דלהי.
ב-2002 פותח ארורה את חנות הדגל הראשונה שלו שנקראת Manish Arora Fish Fry אבל ככל הנראה הבן-אדם לא יודע לנוח כי כבר שנה לאחר מכן הוא מתחיל לייצא את מרכולתו ל-Maria Luisa Paris (אל תתביישו ללחוץ על לינק ולהתוודות למקום).
ב-2004 כנראה החליט להתמקד בהודו בלבד ולאגור קצת כוחות כי כבר ב-2005 הוא משתתף בשבוע האופנה של מיאמי, מדהים את הקהל הברירן בשבוע האופנה של לונדון ומעצב קולקציית נעליים ל-Reebook - קשה להגיד על הבחור שהוא בשאנטי, אה?

מתוך הקמפיין של Manish Arora לReebook

גם 2005 היתה שנה לא רעה למעצב, שהוזמן להציג חלק מהעבודות שלו ב-Victoria & Albert Museum.
אך שנת הפריצה הגדולה היתה, ללא ספק, 2006 - שנה שבה לא נשאר עיתונאי ועורך אופנה אחד נחשב בעולם שלא החמיא ואמר לפחות כמה מילים חמות על פועלו של מניש ארורה. וכשסוזי מנקס והילרי אלקסנדר מלטפות אותך, מסתבר שכנראה זה הופך לפחות מסובך להתחיל למכור ב-75 בתי כלבו ובוטיקים מהמובילים בעולם.

מתוך לוח ההשראה של המעצב

ב2007 ו2008 ארורה חוזר לשתף פעולה עם Reebook ומוסיף לרשימת השת"פים את MAC וSwatch.

מתוך קולקציית 2007

שת"פ עם MAC

הוא גם חוזר לVictoria & Albert Museum להציג את הקולקציה Fashion in Motion:

מתוך Fashion in Motion

ומי שממש דואג - גם 2009 מסתמנת כשנה לא רעה בכלל עבור המעצב:

 

מתוך קולקציית RTW Spring 2009, תמונות: Dominique Maitre

למי שרוצה לדעת עוד:

ראיון עם מניש ארורה ב-JC Report

דף הבית של המעצב

קולקציית אביב-קיץ 2010 בשבוע האופנה של לונדון

תראו מה מצאתי - כשאופנה ואומנות נפגשות...

אין סוף גוונים, טקסטורות וצורות יש בעולם. עולם האופנה והאומנות מתקיימים זה לצד זה וזה בתוך זה מאז ומעולם, אך עדיין בתוך המערבולת ששתי העולמות יוצרים עולות השאלות:

האם אופנה היא סוג של אומנות?

האם אופנה הופכת לאומנות כחלק מתהליך היצירה או שמא מתחילה כאומנת ואז מופשטת לרמה בה מתאפשר ביטוי פרקטי, תעשייתי והמוני של אומנות האופנה?

האם מעצבי האופנה הם אומנים או שהתחשבותם בפן ה"מציאותי" - המסחרי של האופנה הופך אותם ל"מתפשרים הנצחיים"?

ובכלל, האם עולם אופנה שואב השראה מעולם האומנות או שקיים תהליך של השראה הדדית בין שתי העולמות? ואם כבר מדברים על זה האם אלה שתי עולמות או שזה עולם אחד ומכלול אחד?

כל השאלות האלה "צפות" אי-שם ברקע מאז שהתחלתי להתעניין יותר בעולם האופנה על כל תופעותיו והנושא נידון בעיתונות כתובה ומדיות אחרות על כל גווניהן. אולי זאת הסיבה שהבלוג Yellow orange wonderland הוא כל-כך מיוחד במינו.

בזמן שנושא אומנות, אופנה והסימביאוזה ביניהן מתוקשר, מדובר ונידון - מספק הבלוג מבט "אילם" לחלוטין על הנושא. בעלת הבלוג במקום להתפלסף בנושא בחרה פשוט להציג את הסימביאוזה בצורה מדוייקת וויזואלית ללא כל הבעה של עמדה מילולית. ולטעמי, ההצגה פשוט מרתקת!

Our world has endless choice of shades, textures and shapes. The world of art and the world of fashion co-exist and are intertwined, the questions as for that co-existence are endless:

Is fashion truly one of the arts?

Are fashion designers artists or their constant fight for wearable and yet artistic fashion causes them to become "eternal compromisers" on that winding path? 

And while those questions are becoming a subject to for articles, arguments and discussions, Yellow Orange Wonderland manages to provide an amazingly unique point of view on the symbiosis between arts and fashion. The main reason this point of view is so unique is because the blog owner doesn’t present any opinion or point of view at all. The only thing you will find there is a visual representation of that exceptional symbiosis and the feeling that the blog owner is an amazing Fashion & Arts Live Encyclopedia.

מתוך הבלוג Yellow orange wonderland

בא לי לצעוק "אני פריחה!"...

ואני אפילו לא ידעתי... מסתבר שיש גם פריחות בצרפת. ולא סתם, אלא במרכז פריז - מסתובבות להן חופשי עם הנעלי פלטפורמה המזעזעות ותכשיטי הזהב המוגזמים והלא קשורים לא לבגדים ולא לאווירת אסם כפרית שסידרו להן בתור תפאורה.

הסתכלתי על תמונות מהתצוגה של אביב-קיץ 2010 של Chanel ולא האמנתי למראה עיניי. אם האם המייסדת קוקו היתה רואה, היתה בטח קורעת מעצמה את שמלתה הקטנה והשחורה מרוב יאוש ובושה למראה הנעליים האלה:

בקיצור הקולקציה הוכיחה שלא תמיד "זה טוב, זה אסם!".

נקודות אור בודדות היו 3-4 דגמים סרוגים, בעיקר בגלל טכניקת הסריגה שכן הגזרות עצמן היו די צפויות ומשעממות:

תמונות: מתוך style.com

סבא סורג :)

אני חובבת סריגה (זה אפילו כתוב בפרופיל שלי).יותר חמור מזה, ככל שאנחנו מתקרבים לחורף (לפחות מבחינת לוח-שנה), ככה אני מאיצה את קצב הסריגה. אך בזמן האחרון לא רק החורף מניע אותי אלא גם השראה שמקורה באין סוף מעצבים מוכשרים שהעבודות שלהם הינם בגדר אומנות טהורה ולקרוא להם סריגה זה סוג של חטא כי זה אפילו לא מתקרב לתיאור של מה שהעין רואה. לאחרונה נתקלתי בעוד מעצב כזה - שמו Kevin Kramp והוא בוגר Saint Martins היוקרתי. לבחור הזה יש בלוג שבו הוא מציג את העבודות שלו. היות ואני רק רוצה לגרות את הדמיון של אלה מכם שאוהבים סריגה, הנה כמה מה"טעמיות":

את השאר אתם יכולים לראות כאן ואל תתעצלו ללחוץ להגדלה!

תמונות: פורטפוליו של Kevin Kremp

במנהרת הזמן - ליסה פרי (Lisa Perry)

ליסה פרי היא מעצבת צעירה שקולקציית הביכורים שלה הוצגה רק ב-2007, אך מאז הספיקה לפתוח מספר בוטיקים ברחבי ארה"ב ולהתברג כספקית למספר חנויות יוקרתיות ברחבי העולם.

ליסה שחיה את הנוסטלגיה לאומנות, מוסיקה ואופנה של שנות ה-60, מבטאת את האהבה שלה בהתמדה בעזרת קולקציות שהן בעצמן בגדר אומנות בעיניי:

 תמונות - האתר הרשמי Lisa Perry

דרך אגב, לבנות מזל שמסתובבות בניו-יורק או מתכננות קפיצה בקרוב - נפתחה חנות חדשה של המעצבת באיזור סוהו, כך שאתן יכולות לסור לשם למשש את האריגים.