Well Come Back

אומרים שבשביל להרוג כל תחביב טוב צריך פשוט להפוך אותו למקצוע. וזה בדיוק מה שקרה לי לפני שלוש שנים.
במקום לשבת מול המחשב או להסתובב בחנויות ולעשות שופינג אמיתי או וירטואלי, הלכתי לעבוד בתחום האופנה.
במשך שנתיים חייתי נשמתי אכלתי וגם.... אתם יודעים מה :) אופנה וניהול.
העבודה הזאת הייתה חלום שהגשמתי. אבל אחרי שנתיים הבנתי שני דברים:
1. זאת עבודה שהכי נהניתי בה בחיים
2. אם אני אמשיך איתה הלאה זה יפרק אותי ובהמשך את משפחתי.

אז עזבתי. היתה לי "תקופת צינון" של כמה חודשים. לא התקרבתי ל-Vogue, לא קראתי אף כתבה של סוזי מנקס, ואפילו ניסיתי לקנות בגדים בגולף... (shame on me) אבל כנראה אי אפשר להוציא את זה ממני. אז הנה אני מחיה את הבלוג. זה משהו שאני עושה בשבילי כי פשוט יש לי צורך לנתב לאיזשהו מקום passion for fashion שהוא לא כרטיס אשראי :)

ובכלל, השנה האחרונה היתה מלאה בשינויים. עזבתי עבודה אהובה, אך תובענית ושוחקת. מצאתי עבודה שהשאירה לי זמן פנוי ואנרגיות. וזה אומר - חזרתי לעשות ספורט ולבלות.
ואז גיליתי שאין לי בארון לא בגדי ספורט ולא בגדי בילויים. תמיד הייתי מאמינה גדולה בבגדי ספורט וחובבת מושבעת של Adidas. לעומת זאת בגדי בילויים שלי תמיד הסתכמו באותם בגדים אבל עם נעלי עקב שוות.
אז חזרתי לסורי ותראו מה אספתי מהדואר ביום שישי האחרון:

אני מפה

11 ס"מ של יופי ומושלמות! God bless Asos.com

שבוע נפלא וכבר מחכה לסופ"ש להוציא את המתוקות האלה לסיבוב :)

תראו מה מצאתי - כשאופנה ואומנות נפגשות...

אין סוף גוונים, טקסטורות וצורות יש בעולם. עולם האופנה והאומנות מתקיימים זה לצד זה וזה בתוך זה מאז ומעולם, אך עדיין בתוך המערבולת ששתי העולמות יוצרים עולות השאלות:

האם אופנה היא סוג של אומנות?

האם אופנה הופכת לאומנות כחלק מתהליך היצירה או שמא מתחילה כאומנת ואז מופשטת לרמה בה מתאפשר ביטוי פרקטי, תעשייתי והמוני של אומנות האופנה?

האם מעצבי האופנה הם אומנים או שהתחשבותם בפן ה"מציאותי" - המסחרי של האופנה הופך אותם ל"מתפשרים הנצחיים"?

ובכלל, האם עולם אופנה שואב השראה מעולם האומנות או שקיים תהליך של השראה הדדית בין שתי העולמות? ואם כבר מדברים על זה האם אלה שתי עולמות או שזה עולם אחד ומכלול אחד?

כל השאלות האלה "צפות" אי-שם ברקע מאז שהתחלתי להתעניין יותר בעולם האופנה על כל תופעותיו והנושא נידון בעיתונות כתובה ומדיות אחרות על כל גווניהן. אולי זאת הסיבה שהבלוג Yellow orange wonderland הוא כל-כך מיוחד במינו.

בזמן שנושא אומנות, אופנה והסימביאוזה ביניהן מתוקשר, מדובר ונידון - מספק הבלוג מבט "אילם" לחלוטין על הנושא. בעלת הבלוג במקום להתפלסף בנושא בחרה פשוט להציג את הסימביאוזה בצורה מדוייקת וויזואלית ללא כל הבעה של עמדה מילולית. ולטעמי, ההצגה פשוט מרתקת!

Our world has endless choice of shades, textures and shapes. The world of art and the world of fashion co-exist and are intertwined, the questions as for that co-existence are endless:

Is fashion truly one of the arts?

Are fashion designers artists or their constant fight for wearable and yet artistic fashion causes them to become "eternal compromisers" on that winding path? 

And while those questions are becoming a subject to for articles, arguments and discussions, Yellow Orange Wonderland manages to provide an amazingly unique point of view on the symbiosis between arts and fashion. The main reason this point of view is so unique is because the blog owner doesn’t present any opinion or point of view at all. The only thing you will find there is a visual representation of that exceptional symbiosis and the feeling that the blog owner is an amazing Fashion & Arts Live Encyclopedia.

מתוך הבלוג Yellow orange wonderland

The French Connection

כבר יצא לי לא פעם לכתוב על הדלות הבלתי נסבלת של בגדי בנים צבעוניים, אופנתיים ונוחים. עכשיו שרגע השיגור של הדור הבא הולך וקרב (כן, כן חברים - הפעם הוא ועץ אשוח מתוזמנים יחדיו בסוף דצמבר), החשק לבגדים אופנתיים, נוחים ומגוונים לקטנים רק הולך ומתגבר לצד התסכול מההיצע הדל שיש בישראל. והנה, נתקלתי בעוד סיבה לקנא בצרפתים. בנוסף לנשים רזות ומלאות סטייל, גבינות שוות ואחד המותגים החביבים עלי comptoir des cotonniers , החברה הצרפתית KZA שמתגאה בבגדים מקסימים לקטנטנים בכלל ולבנים בפרט. ליין של הבגדים נטול ילדותיות מוגזמת ועומס של פרטים, אפליקציות והדפסים. אך יחד עם זאת, אלה פריטים שמשדרים כזאת נינוחות שכל אחד מאיתנו היה רוצה גם בארון שלו. במיוחד התלהבתי ממכנסי "שקי" לגברברים:

ומאוברול מצמר קשמירי שנראה הכי נעים שיש ביום חורפי לזאטוטים ממש קטנים:

תמונות: KZA

תראו מה מצאתי: זהירות - השראה מסוכנת!

נתקלתי בבלוג הזה במקרה בחיפושיי ברשת אחר תמונות של הקולקציה האחרונה של sandra backlund . הבלוג בשמו המרמז משהו על התוכן Kloset Kase Blog הינו אוסף של הפקות אופנה, עבודות צילום ואומנות, קולקציות וכל מה שביניהם כל עוד הוא מוטרף, מוזר ובו בזמן מדהים בצורה מפחידה. היתרון של האתר הזה הוא שכל מה שנמצא במגזינים המובילים, תמצאו גם פה וזה באופן אקולוגי, וללא תרומה לכריתת יערות הגשם. החסרון הברור של הבלוג הזה הוא שמעכשיו והלאה כל הפקה או תצוגת אופנה שנעשית בישאל תיראה לכם חיוורת וחסרת מעוף במקרה הטוב או לחילופין - חיכוי זול של המקור שראיתם פה (המקרה הרע):

Kloset Kase Blog

מדונה - עדיין על הסוס יותר מתמיד.

שבוע הבא אמור להפרסם באתר הרשמי של Louis Vuitton קמפיין חורף 2009 בכיכובה של מדונה. סרט וידאו של 3 דקות שסוקר "מאחורי הקלעים" של ההפקה מספק לא רק את יצר המציצנות אלא גם את ההבנה עד כמה צדק Marc Jacobs באומרו:

"Clothes to me mean nothing. It’s the person in them that gives them the life and personality”

קפיצה קטנה ל-Jumpsuit

טוב, הרבה זמן לא הייתי כאן. מרס היה חודש מאד עמוס וגם אפריל (לפחות עד שהגיע ערב פסח ואיפשר להתפנות לאכילה מרובה של מצות, עופות ודגים ממולאים מכל העדות).

והנה, החגים מאחורינו (ואני גם בתחושה שהם באחוריי...) והגיע הזמן לחשוב על דברים חשובים ורדודים באמת - מה כדאי ומה לא לקנות הקיץ. והאמת, הקיץ הקרוב זימן לנו אחלה הזדמנות לרכישה של פריט לבוש שלרובנו אין בארון, אבל כדאי לנסות והוא אוברול. היות והוא אחד מכוכבי הקיץ הקרוב - יש מגוון ענק של גזרות, צבעים וסגנונות (בביקורי האחרון ב-Zara ספרתי 4 דגמים שונים). הנה כמה מהכוכבים העולים שבהחלט האיצו בי לצאת ולצוד אוברול מגניב:

Derek Lam

Marchesa

Max Mara

Dries Van Noten

Etro

In ו-Out

בזמן שאלינו ניצני חורף מגיעים רק עכשיו, בתצוגות אופנת קיץ 2009 הוא כבר היה ונגמר. מי שאין לה כוח לשקוע למצולות שלStyle.com במצוד אחר טרנדים שינחתו בקיץ הקרוב או להסתמך על תחזיות משמימות של "לאישה", יכולה לנסות את האופציה המרעננת של תחזית אופנה במתכונת של In ו-Out שמתפרסמת במגזין האינטרנטי של אופנה וסטייל Handbag : 

כתפיים דומיננטיות ומרופדות  - In 

בדים מקומטים - In 

בדים מבריקים - In 

אוורולים רפויים וזורמים - In 

מצאתי מתכונת כזאת כקולעת ישר למטרה!

לכתבה המלאה ב-Handbag

עיתונים לשבת (למרות שעוד לא שבת) - אנחנו על המפה!

תופעת תיעוד אופנת הרחוב ברחבי העולם היא בהחלט תופעה שמרתקת עיתונאים, אנטרופולוגים ופסיכולוגים. אבל יותר מכל היא מרתקת גולשים "מן השורה". בסיבות שמובילות אנשים לנהל אתרים של אופנת רחוב, להצטלם בשבילם ולהציץ בהם בדרגות שונות של כפייתיות עוסקת הכתבה המצויינת שהתפרסמה לפני כשבוע בNew York Times. בסוף הכתבה מתפרסמת המלצה הבלוגים של אופנת רחוב שנחשבים הכי איכותיים, מבשרים ומרעננים בסצנה. חבר כבוד ברשימה הוא ה-"ההולך ברחובות" הישראלי - אכן בלוג מושקע ומקסים ששם אותנו על המפה האופנתית בעולם - דבר מרענן לכשעצמו, היות ולרוב ישראל מוזכרת בעיתון המכובד בהקשרים בטחוניים ופוליטיים בלבד.

תמונה: יעל סלומה, "ההולך ברחובות"

מה עושה שר הקליטה? (נו, מתי כבר Hennes Mauritz יעשה עלייה?)

H&M הם קונצנזוס והיפוכו. מחנות קטנה לבגדי נשים ב 47 ועד חברה עם 68,000 עובדים ברחבי העולם ב2008 - הרשת היא ללא ספק ישות שנהנים לקנות בה ועוד יותר נהנים לשנוא. הרי בטאוריה כולנו נהנים לקנות בגדים של מעצבים לא מתמסחרים עם אג'נדה או לשלם 350 ש"ח על זוג של טי-שרטים במבצע הקרוי "זה המצב. למה שלא תרוויחי מזה". מצד שני כשנכנסים לסניף של רשת  המונית שעיקר האג'נדה שלה זה "אופנת הקונפקציה" ובשביל למשוך קהל יותר איכותי ומגוון תופרת שיתופי פעולה עם מעצבי על ורואים את זה:

כל מה שבא לי לצעוק: נו מתי כבר Hennes Mauritz הזה יעשה עלייה!?

(תמונה: Gloss Magazine)

התעשיה - הגיגים על הצד העסקי של תעשיית האופנה.

כמי שמתעסקת ביעוץ ופיתוח עיסקי בימים ובהרבה אופנה בלילות (למעט הלילות בהם אני מתעסקת ביעוץ ופיתוח עיסקי :)), יוצא לי לחשוב לא מעט איך המשבר הכלכלי ישפיע על תעשיית האופנה שבה רק חברה קטנה כמו Nike מגלגלת באיזור  15$ ביליון דולר בשנה (לא רע לעסק שהינו חלק מתעשייה שנחשבת "רדודה" ו"שטחית" בעיני הרבה אנשים). 

מאד יפה ניסח את זה MITCH MCEWEN בפוסט המצויין שכתב על תעשיית האופנה ביוני 2008 כשהמצב עדיין היה הרבה יותר אופטימי, למרות שכבר אז אנשים מסויימים התחילו לדבר על זה ש2009 כנראה לא תהיה שנה שבה כל עקרת בית תרשה לעצמה "שאנל". אני ארשה לעצמי ציטוט קטן לאלה שקראו רק תקציר של אנה קרנינה בתיכון:

"And yet, fashion is big business. Look at Yves Saint Laurent. According to the New York Times, "Originally a maverick and a generator of controversy — in 1968, his suggestion that women wear pants as an everyday uniform was considered revolutionary — Mr. Saint Laurent developed into a more conservative designer, a believer in evolution rather than revolution." By 2007, this maverick's company was earning €221 million annually."

כל זה נשמע מספיק משכנע בשביל להבין שתעשיית האופנה הינה תעשייה רצינית כמו כל תעשייה אחרת למרות שבחזית נמצאים מעצבים שלרוב בסוג של בועה תרבותית וילדות אנורקטיות בנות 16 שמציגות את הדגמים שלהם. ואז נשאלת השאלה, אם תעשיית הרכב כרגע עמוק באדמה ויחד איתה שאר תעשיות ההיי-טק והלואו-טק, מה יהיה על תעשייה שכל מה שהיא מייצרת אף אחד לא באמת צריך בשביל לחיות?

בדיוק על שאלה הזאת ועל הדרך שבה היא רואה את זה, מדברת לא אחרת מאשר Natalie Massenet שהיא המנכ"לית והמייסדת של net-a-porter - אתר המכירות המוביל בעולם של בגדי מעצבים (או לחילופין אתר מצויין ל window shopping, כפי שציינה פעם "אפונה" בעלת הטעם השובח.  הראיון מפורסם במגזין המצויין שקוראים לו Business of Fashion

ממליצה בחום לכל מי שמעניין אותו מי נמצא מאחורי עסקים מצליחים בתעשיית האופנה ועל תעשיית האופנה בכלל לקרוא מדי פעם את מה שלחברה שכותבים שם יש לומר.

התחלה טובה יהיה הראיון עם Natalie Massenet

Natalie Massenet photo, courtesy of the Chicago Tribune

חזרנו - הישר לסתיו (-חורף 2008-2009) - פרק אי

טוב, חזרנו לפני כמעט שבועיים, אבל כמו שיודעים כל אם ואב בישראל - אחרי חופשה משפחתית, דרוש זמן התאוששות ומנוחה (לא שבד"כ מקבלים אחד כזה).
ולמרות שרוב ימי אני מבלה מול המחשב, אחרי שחזרתי, הצלחתי לעשות זאת למטרות פרנסה בלבד ובזמן הנותר התאוששתי מהנופש המהמם בתאלינד (ראו מצגת בצד שמאל - אין כל קשר לפאשן, אבל תאילנד היתה כל-כך פוטוגנית!) ועשיתי אין ספור כביסות.
וכך לא שמתי לב שכרעם ביום בהיר (תרתי משמע) נחת עלינו חורף פתע ואני אפילו לא הקדשתי פוסט למה מחכה לנו החורף ואיך אפשר לצאת אופנתי מזה במינימום נזק לכיס ובלי להפוך לקורבן. האמת שהכנתי ופישפשתי בתצוגות חורף ב"זמן אמת", אבל כשטסנו המזג אוויר בחוץ ממש לא התאים למחשבות על מעילים וכובעים. טוב, אז הנה כמה מהדברים שאהבתי, תופעות שעליהן התחברתי ותובנות שבסוף הבנתי...
קודם כל, מסתבר שהאופנה די הקדימה את זמנה וניבאה את הסמטוחה שעוברת עכשיו על העולם הקרויהבפי הכתבים "המשבר הפיננסי הגדול". לראשונה מזה שנים אפשר להגיד שבחורף הזה יש פשוט ריבוי מטורף של טרנדים שונים והחוק הוא שאין חוקים. ומעל כל זה יש טרנד אחד חזק, בולט והכי דומיננטי מכולם - שחור. שחור,שמשקף את המצב רוח הכללי והכלכלי:

שחור-לבן למתקשים עם נוכחות כבדה של שחור גם יעבוד מעולה:


אפור - הבן-דוד המתוחכם של השחור:

כחול - על כל גווניו:

צבעי פסטל למי שלא מסוגלת לסבול את כל הסצנה הקודרת:

בדים מבריקים כמעט בכל הגוונים (עוד לא מיצינו אותם מסתבר):

וורוד (שבאופן מפתיע לוקח כוון בכלל לא קיטשי השנה):

כמו שאמרתי, האופנה ניבאה את המשבר ומסתבר שכבר לפני כמה חודשים המעצבים הבינו שיש הרבה מאד אנשים שהחורף לא יוכלו להרשות לעצמם מעיל או ושמלה, אבל אולי יגרדו לאיזה בראט. וכך האביזרים הם מלכי החורף!


אבנים (אך לא יקרות - אין כסף):

בראט,בראט,בראט:

סיכות דש וחגורות:



ואביזרי שיער וראש שונים ומשונים עם העדפה לשחור(טוב לא בדיוק עליז פה לאחרונה):

סיכום שימושי - פריט אחד, שניים מהרשימה הבאה יספיקו להפוך כל אחת לאופנתית ותספק את תאוות הקניות בלי לאכול את המשכורת החודשית ובלי להפוך אתכן לקורבן אופנה (כל אחת - מה שמדבר אליה יותר):

• מכנסיים מפנקים לא צמודים בגזרה רחבה (רצוי אפורים, כי שחורים כבר בטוח יש לכולם בארון)
• חולצה/סריג/שמלה בצבעים הבאים (כל אחת בהתאם לגוון שמתאים לה) - כחול על כל גווניו, פסטל, סגול, ורוד
• שרשרת גדולה של אבנים/חרוזים (לא לשכוח לחשוב טוב-טוב על הגוון)
• ברט - ויש בשפע כמעט בכל חנות (מרשתות אופנה ועד חנויות יד שניה קטנות)
• סיכת דש - בכל גודל וצבע - תמצאו משהו שאתן אוהבות ולא תרגישו כמו דמות של מישהי אחרת.
• אביזרי שיער - מי שאוהבת ומתחברת - יכולה להתפרע החורף - מכיסויי אוזניים ועד קשתות מטורפות לשיער.

ובפרק הבא (בימים הקרובים) - הדפסים, גזרות, תיקים ונעליים. טוב, אני הולכת לסרוג בראט...

סין,סין? - תאילנד, תאילנד! - יומיים וחצי של קניות בבנגקוק

שבוע לפני הטיסה (קשה להאמין!) ואני מתחילה להבין שאם לא יפוצצו את בניין הממשל על יושביו בבנגקוק, זה כנראה יקרה - אני, מאמי ומאמי Junior במטוס של Turkish בדרך לבנגקוק. אין זמן למעיל עור באיסטנבול, אבל טפו-טפו יהיה זמן לקניות בבנגקוק. היות והטיול הוא משפחתי, זמן קניות יהיה מוקצב, מוגבל ומחולק פר בן משפחה. וזה אומר שצריך לתחקר את השטח ולתכנן (או כמו שלימדו אותי בהיי-טק לפני שנים רבות - P5).

אז שאלתי חברות, והן שאלו חברות, שחלקן גם דיילות (בהחלט ערף מוסף). ואז לימור (חברתי ואשת גיסי) חזרה מתאילנד ושאלתי גם אותה... איך שלא יהיה סטלין אמר: "תסמוך, אבל תבדוק!" ואפשר רק לנחש עכשיו מאיפה אני...

אז התחלתי לבדוק ולתכנן.

מסתבר שמעבר לMBK המפורסם, בנגקוק תובעת בקניונים. ממה שחפרתי, הבנתי די מהר שיש 3 סוגים: לעשירים מאד-מאד, לסתם עשירים ולאנשים ממוצעים. עניים? - קונים בשוק או הולכים ל"ויצו". הנה 3 - אחד מכל סוג:

Siam Paragon Shopping Centre - קניון שבו רובנו נסתפק בWindow Shopping בלבד (נו, אולי גם קפה...), כי הוא

פשוט 500,000 מטר רבוע של Gucci, Prada, Louis Vuitton, Dior, Versace, Burberry וכן - הם מבטיחים שזה לא זיופים (בשלב הזה אני מנסה שלא לצחוק). די ברור לי שאני לא אקנה פה שום דבר, אבל לפה אני יכולה לבוא באופן משפחתי - מזגן, אוכל, לשטוף את העיניים וחזרה למלון.

Siam Discovery - קניון שאמור להכיל בתוכו מותגים ברמה של Guess? DKNY, Shiseido, Mac, Swarovski שזה אומר נזק יותר קטן לכיס, אבל שיעמום הרבה יותר גדול - כי כל זה אפשר לקנות גם בישראל. אומרים שחלק מהמותגים יותר זולים, אבל רובם פלוס-מינוס סמחירי ישראל. טכלס - סביר להניח שאת הקניון הזה אני אכיר מסיפורים ותמונות בלבד.

MBK - כמעט ואין ישראלי שהיה בבגקוק ולא היה ב-MBK .

7 קומות של כל מה שלעולם המערבי וגם המזרחי ביחד יש להציע במחירים שווים לכל כיס. מתחתונים ועד פלאפון סלולרי. סביר להניח שמה שממותג יהיה גם מזוייף אבל לפה גם לא באים בשביל לקנות מקורי.

לא לפספס: כרטיסי הנחה - MBK Tourist Discount Card שאפשר להשיג בתחנות מידע בקניון ,ביקור ב-Tokyu Department Store - "המשביר" של יפן שיש לה גם סניף בבגקוק ואת ה-Food Court שיש הטוענים שהוא אחד הזולים והטעימים בעולם.

כנראה שגם לפה נגיע בהרכב משפחתי מלא - צעצועים ובגדים חמאמי Junior ואולי יש סיכוי גם לבגדים למאמי ב"משביר" היפני.

מעבר ליתרון המזגן והריכוזיות, קניון זה קניון. ומי שהעדיפה מאז ומעולם לעשות את הקניות שלה ברחוב, סביר שתעדיף גם בתאילנד שווקים, כיכרות ומדרחובים. מסתבר שגם מזה בבנגקוק יש שפע, אבל גם פה בחרתי לעצמי 3 בידיעה שאחד מבחינתי הוא חובה והשאר יהיו בהרכב משפחתי או בפעם הבאה:

Chatuchak Market - שוק שמתקיים בסופ"ש (משישי בבוקר ועד ראשון בלילה) ונחשב "אם כל השווקים" של בנגקוק.אומרים שאפשר למצוא פה כל דבר שהנפש חפצה בו (השאלה היא האם אפשר לכסות 15,000 בסטות ב-3 ימים?). השוק מחולק לפי איזורים: כלי בית, בגדי נשים, תכשיטים וכול' אבל מזרח הוא מזרח והרבה מאד בסטות לא מקפידות על החלוקה, כך שאפשר לשרוף פה שעות של חיפושים. אני שמתי עין על השוק הזה כיעד של בגדי Vintage ויד שניה ובתקווה למצוא שם כאלה. לשם כנראה אני אצלול ליום של זמן איכות עם עצמי עם כל הכוונות לביצוע שופינג חסר תקדים.

חשוב לזכור: להגיע מוקדם ככל האפשר (ואפשר כבר ב8:00 בבוקר), לקחת רכבת עד תחנת Kampheng Phet MRT ולא עד Chatuchak Park, להביא תיק פלסטיק ריק עם רוכסן, לקחת מפה של השוק שמחולקת חינם בתחנות המידע בכניסה.

Chinatown - כפי הנראה Chinatown בכל עיר בעולם זאת שכונה צפופה שחוץ מאנשים מאוכלסת בהרבה מסעדות סיניות וערמות של חנויות ודוכנים, בהן אפשר לקנות הכל - מנחש קוברה ועד ויברטור. אומרים שבבנגקוק היא מלאה בבסטות שמוכרות מינימום 3 פריטים מכל דבר שתרצו לקנות, אבל במחיר ממש טוב (אחרי מיקוח, כמובן). אף אחד לא אמר שאפשר למצוא שם דברים איכותיים, אלא בעיקר זולים ובכמויות. מצד שני, בקצה הChinatown הקימו המהגרים ההודים Pahurat Textile Market - שוק הטקסטיל ההודי שנשמע שווה קפיצה בצירוף הבטחות של אוכל הודי מצויין. פה גם אפשר למצוא תבלנים ותה מהודו - הזדמנות מצויינת לקנות כמה דברים.

לא לשכוח: תה לסבתא פאינה!

Khao San Road - נראה יותר מעניין במתכונת הלילית שלו. לא מציע סחורה ייחודית או איכותית, אבל נשמע כמו מקום שנוכל לעשות בו סיבוב עם מאמי Junior - הוא בטוח יהנה מהצבעוניות ויתעצבן על הברדק מסביב. היות ויש סיכוי סביר שנישן באיזור, יש מצב שזה יהפוך לסיבוב השכונתי שלנו. טעימה קטנה מדי יום ולא יותר מזה...

במהלך חפירותי ברשת, גיליתי ששלא כמו ישראל, בגקוק אמור להיות מקום עם סצנת אופנה מפותחת והרבה מעצבים מקומיים שיש להם מה לומר. 3-4 פעמים בשנה מתקיים בבנגקוק שבוע אופנה (אחד מהם בחסות ELLE) - וזה בטוח הרבה יותר ממה שקורה בישראל. אז מצאתי כמה מעצבים מקומיים שבעיניי החנויות שלהם שווות ביקור:

1. Senada Theory :

איפה: Gaysorn Shopping Complex

2. Tint Tempo:

איפה:Central World Mall


3. Zenithorial

איפה: Gaysorn Shopping Complex*

*- Gaysorn מסתמן כיעד שווה ביקור, כי מרכז הרבה חנויות גם של מעצבים מקומיים צעירים וגם מותגים מוכרים,
כך שיש מצב לביקור משפחתי.

כמובן, שכל מה שנכתב פה, נכתב לפני הנסיעה וכל תוכנית היא בסיס לשינויים, אבל לסיכום מסתמנת התוכנית הבאה:
- יום לChatuchak Market - לבד - בטוח
- חצי יום לSiam Paragon Shopping Centre - בהרכב מלא - לא בטוח
- חצי יום לPahurat וChinatwon - בהרכב מלא - בטוח - לא בדיוק קניות אם כי חווית שוק ובלגן פוטוגנית.
- חצי יום קניות למאמי איפה שנפשו תחפוץ מתוך החלק הממוזג של הרשימה לעיל.
- חצי יום לGaysorn Shopping Complex - לבד - לא בטוח
- חצי יום לMBK (צעצועים ובגדים לJunior) - הרכב מלא - בטוח

---------------------------------------------------------
סך הכל: יומיים וחצי של קניות ושווקים מתוך 5 ימי בנגקוק.

עכשיו רק נשאר לעמוד במבחן התוצאה :)

כשאופנה ואומנות נפגשות... (מוקדש למיטל)

עזבו לרגע בצד את הבגדים הפרקטיים, את האופנה הנוחה. מעצבת כובעים אחת מלונדון גרמה לי לרצות לחזור בזמן לתחילת המאה הקודמת. כשאופנה ואומנות נפגשות באמת:

Rizvi Millinery - A/W 2008