+2

פעם אחרונה כתבתי בלוג עם המקלדת מונחת על הבטן. היה לנו בבית מין משחק משעשע כזה "מה אפשר לשים על הבטן של אמא בלי שזה יפול". בכל אופן, מזל שעוד לא נולד המניאק שהצליח לעצור את הזמן ואחרי לידה מאאאאאד קצרה אך מאאאאאד אינטנסיבית הגיח הפלא בעל העיניים הענקיות שבזכותו מעכשיו יהיה אפשר לקרוא לי "+2"...

"אמא, מה את סורגת?"
"נעליים*"
"לינאי?"
"לא, למידד."
"למה לא לינאי?"
"כי לינאי כבר יש נעליים."
"אז מה? ינאי הוא אח שלי..."

 

ובינתיים אני מתחילה לחזור לעצמי ולחלום על נעליים למבוגרים. כבר שבועיים שאני מסתובבת סביב נעליים של Nine West

נו, עד שהחלטתי שאני קונה ומפנקת את עצמי, נשארה רק מידה 41... לא נורא, אני כבר אפצה את עצמי במשהו אחר. העיקר שחזרו לי מחשבות על אופנה בגדים ונעליים. כבר חשבתי שאפנטז על נעלי תינוקות לנצח!


* הוראות הסריגה פה

Under Construnction - חג פורים שמח!

עד עכשיו הילל לא התחפש. והאמת, לא ניסינו להשפיע או לשכנע. כבר שנתיים הוא מביע רצון להתחפש, הולך בהתלהבות לחנות, מתלהב מההמולה, בוחר תחפושת...ומסרב להתחפש ב"רגע האמת".

לפני כחודשיים הוא בא והפתיע: "אמא, אני רוצה להיות פיטר פן בפורים ואני רוצה שתסרגי לי תחפושת".

פישפשתי ברשת, מצאתי כמה תמונות של תחפושות פיטר פן, הושבתי אותו מול המחשב לבחור את התמונה שהכי נראת לו וכך מצאנו את תמונת ההשראה:

הרעיון התחיל להתגבש. אפודת צמר, טי-שירט ירוקה חלקה מתחת, כובע לבד (החלטתי על לבד חום, כי כל השאר יהיה ירוק) עם נוצות ירוקות, גרביון ירוק, ולבסוף חותלות חומות. 

אפודת צמר לקחה כמעט חודש של סריגה (היות והזמן היחיד לסרוג הוא ערבים ובפברואר הערבים שלי היו מלאים בעבודה מהבית, כך שהיה לי כמה דקות מסכנות בכל ערב להקדיש לסריגה).

הכובע והחותלות הוכנו ממש ברגע האחרונה (שישי בערב) לפני הפנינג פורים שהיה ביום שבת בקיבוץ. 

אבל בסוף ההשקעה בהחלט השתלמה והיינו כל-כך גאים בילד שלנו שבפעם הראשונה בחייו התחפש במרץ והתלהבות:

חג פורים שמח!

Under Construction

החוטים נקנו עוד ב-2004 כשהיינו בהודו ונשלחו ב"תיק רוסיות" משובץ מקשמיר לישראל. חשבתי הרבה זמן מה אני רוצה לעשות איתם, נכון? בסוף התחשק לי להפוך אותם לווסט ארוך ומפנק עשוי מעיניים גדולות של סריגה רופפת. התחלתי לסרוג אותו עוד באוגוסט (טוב, סריגה היא רק תחביב אצלי ולא מקצוע, למרות שזה תירוץ די עלוב). מפה לשם קניתי שתי אפודות ווינטאג' מקסימות, כך שדי יצאה לי הרוח מהמפרשים לסרוג עוד משהו דומה...  וכך ווסט מת...

וצעיף נולד:

אני אוהבת את הרכות והאווריריות שלו. מצד שני הוא מספיק רחב בשביל לעטוף אותי כמו שאל :)

Under Construction

היו היה ג'ינס ישן שצבר הרבה זיכרונות - טיולים, נסיעות, פליטות של תינוק. כתם אכזר ועקשן סירב להיעלם ואני סירבתי להיפרד מהג'ינס. ילד אחד קטן וצורך בשטיח חדש לחדר ילדים הבטיחו לג'ינס הישן גילגול נשמות. 

מג'ינס עם הרבה זיכרונות:

דרך קריעתו לגזרים:

לשטיח חדש לחדר ילדים:

נכון לרגע זה 10% מהשטיח הושלם. מספר הגי'נסים שמוחזרו: 1. עידכוני התקדמות ותמונות השטיח שגדל יבואי בהמשך.

Under Construction - II

כבר הרבה זמן אני רוצה להחליף את התמונות התינוקיות בחדר של הילל במשהו יותר "גברי". התמונות הראשונות היו אפליקציות מינימליסטיות על בד של חיות שונות. היות ולציייר אני לא יודעת החלטתי שגם הפעם לא אחרוג ממנהגיי ואעשה לו תמונת אפליקציה, אבל הפעם זאת תהיה אחת ויחידה וגדולה. ממצוקת זמן, קניתי בדים באיקאה (קל"ב) - כך שהמבחר לא היה גדול וזה מה שנבחר לבסוף:

בחירת הנושא היתה קלי קלות - כשיש בבית ילד שרוב היום חושב שהוא מטוס, פורס ידיים לצדדים ולא מפסיק לרוץ, היה ברור שהתמונה תהיה של:

זהו. זה לקחת כ- שעתיים במצטבר, כולל גזירה ותפירה. עוד חודש לקח לבנות לזה מסגרת (מצוקת זמן של שני ההורים), אבל לבסוף הודות לבעלי המדהים, גם זה קרה... הילל במשך שבוע הראה לכל מי שהגיע אלינו את התמונה, אז אני מניחה שהצלחתי לרצות את ה"לקוח" הפעם :)

Under Construction

כמו שכתבתי בפוסט הראשון של Under Construction  - מדור זה מהווה תירוץ לכך שהתדירות של הפוסטים יורדת ואני "נעלמת" מהבלוג (ומה-Block). אבל האמת, החיים מספקים לי אין ספור תירוצים. למעשה, הפכתי לאישה עסוקה עד מאד כשלפני כחודש התחלתי משרה נוספת והצטרפתי למחלקת השווק של דיזנגוף סנטר בתור המנהלת החדשה של בוטיק המעצבים.  להחליף את מיטל (המדהימה) בתפקיד זה בהחלט "להיכנס לנעליים גדולות" למרות שהיא רק מידה 37 :), אבל אני מקווה שעם הזמן אני אצליח במשימה...

בכל אופן אחרי צלילה לתוך התחלה של עבודה נוספת הקרדיגן של הילל אכן סבל מירידה בתפוקה. הסיוט האמיתי היה הפס הכחול שעליו נתפרו הכפתורים - לקח לי לסרוג אותו פרק זמן שהיה שווה לזמן שהושקע בקרדיגן כולו. אבל בסוף גם זה נגמר:

מה אומר לכם - קרדיגן זה לא משחק ילדים, למרות שהסוף של הספיציפי הזה יהיה בטוח בארגז חול :)

תתחדש, קוקי!

Under Construction - מדור חדש :)

מדור זה בא להצדיק את העובדה שמדי פעם אני "נעלמת" מהבלוג, לא עונה לטלפונים ולא מוכנה לצאת מהבית (כאילו זה קורה הרבה בכל מקרה). בקיצור אם זה קורה - זה בגלל אני שקועה באיזה "פרוייקט" של סריגה/תפירה/סתם-נאלצת-לעבוד-בלילה.

למשל, הפעם זה קרדיגן להילל. הילד שאל "מה זה?" והצביע על ערמת של צמר בכניסה לחנות יצירה בקניון. הסברתי לו מה עושים עם זה והוא שאל אם אני יודעת לסרוג. בלי לחשוב פעמיים, אמרתי לו לבחור שלושה צבעים וכך נבחרו הצבעים הפסיכודליים שאתם תראו בתמונות (במיוחד - הצהוב). שתדעו, שהתנגדתי בתוקף לפלטת הגוונים שנבחרה, אך הילד לא היה מוכן לוותר אפילו על הצהוב הזוהר. וויתרתי לו, כי הוא ילך עם זה ולא אני וגם לבני 3 הגוונים האלה באמת נסלחים לגמרי:

קצת על הקרדיגן הפסיכודלי: 

הוא נסרג בגזרת "רגלאן" - אני מנסה אותה בפעם הראשונה ומסתבר שמאד כיף לנסות גזרות חדשות של סריגה על בגדי ילדים, כי רואים את התוצאות ממש מהר. כרגע הושלמו 2 שרוולים, צד שמאל חזה ו80% מהגב.

השאלה הגדולה - איזה כפתורים? חשבתי על כפתורי עץ חלקים ופשוטים, אבל אני לא בטוחה...