תמיד חשבתי שאני אוהבת גשם בעיקר בגלל השורשים שלי (בלרוס היא אחד המקומות היותר גשומים במזרח אירופה), אך
כשהיום בבוקר הגשם הגיע ובגדול, נורא בא לי לשים מוזיקה הודית באוטו וגעגועי לביוב צף ברחבי מומביי עלו. האמת, שאנחנו מאד דומים להודים בהרבה דברים ואחד מהם הוא התייחסותנו לגשם. התייחסות זו אפשר לסכם כשני מצבי בסיס - ציפייה והפתעה.
במצב הציפייה אנחנו מצפים לגשם, מתפללים שיגיע ומפחדים מהקו השחור הידוע לשמצה. במצב ההפתעה אנחנו מפנים את המוצפים של דרום ת"א, חוסמים את כביש ים המלח ורצים לקנות מטרייה מה"גנב השכונתי" שסביר להניח תישבר אחרי שעה. או במילים אחרות - אנחנו נורא מופתעים שהגשם שכל-כך רצינו בו, אכן הגיע. כאילו באמת קשה להאמין שההוא למעלה לא תמיד דופק אותנו אלא לפעמים גם מקשיב למה שביקשנו ומבצע.
וכמובן - גם אני נתקעתי חסרת מטרייה היום ועל כן החלטתי לצאת לשיטוט וירטואלי אחר מטריות הכי שוות:
רשומות
2 תגובות:
המטריות מקסימות!
בא לי כל מטריה שהייתה שם,הכי כיף להסתובב עם מיטריה מיוחדת בין כל המטריות השחורות של כולם.
מטריות מדהימות. מתה על המטריות בסגנון וינטאג' עם סלסולים וכאלה. אם תהיה לי מטריה כזו ענקית אוכל לשחק כל היום במשחקי חניה עם החבר שלי שלא מוצא חניה ושולח אותי בכל מזג אויר לשמור חניות בעיר.
הוסף רשומת תגובה