ברור שזה רק נדמה לי, אבל דווקא החורף - כשאני יותר מזכירה לוויתן קטן, מאשר אישה בשנות השלושים המוקדמות, יש כל-כך הרבה דברים שהייתי רוצה. רק שעכשיו אני באמת נאלצת להסתפק במגפונים שטוחות עם פסי ניטים מזארה, כמה שמלות ארוכות ובאורך הברך שנוצלו עד תום בקיץ ואמשיך לנצלן עם ג'קטים בחורף וזוג-שניים של "מכנסי קקי", אותם גיליתי במהלך ההריון כבעלי יכולת מופלאה להעלמת האגן וכל מה שגדל עליו בחודשים האחרונים. בכלל, בתור מישהי שכל חייה היתה בעד איזון וסימטריה, לראשונה אני מוצאת את עצמי מתוסכלת שהחלק האחורי של גופי גדל בצורה מאוזנת לגמרי עם הבטן שלי. כך שככל הנראה הפריטים ה"שווים" של חורף 2010 בארוני יהיו מה שתיכננתי לסרוג וכרגע נמצא בשלבים מתקדמים (לא שעם השרב המזעזע הזה בחוץ יש לאן למהר), אך על זה בפוסט הבא.
היות ושלמרות שאין יכולת ואין פיגורה, לפחות חזר הרצון:
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה