Indian Fashion - Manish Arora

בזמן שלרוב הישראלים הודו היתה ונשארת אחד היעדים המועדפים של טיולי פריקת כל עול אחרי צבא/לימודים/באמצע החיים ומקום שממנו חוזרים עם הרבה בגדי סמרטוטים שקונים בבזאר של פושקר, העולם החופשי שמבין אופנה באמת, סימן כבר לפני כמה שנים את הודו כיעד אופנה מועדף. לא מאמינים לי? בזמן שישראל אפילו לא קרובה ללחלום על שבוע אופנה משלה, בהודו יש 4 כאלה בשנה בשני מוקדי אופנה עיקריים וסוזי מנקס האגדית לא מפספסת אותם. וכמוה עושים רוב אנשי המפתח בתעשיית האופנה העולמית.
היות והודו היא חלק מחיי ועבודתי וכמוה גם אופנה, החלטתי שהגיע הזמן להקדיש לנושא האופנה ההודית פינה.
בחרתי להתחיל ממניש ארורה (Manish Arora), כי לטעמי הוא מייצג מעולה את הקצב והמימדים של התפתחות האופנה בהודו מאמצע שנות התשעים ועד היום. הנה, תראו בעצמכם:
ב-1997 ארורה מתבסס בדלהי ומציג את הקולקציה הראשונה. כבר ב-2000 הוא עושה גלים בשבוע האופנה של הונג-קונג. 2000, דרך אגב, היתה השנה בה לראשונה התקיים שבוע האופנה של דלהי.
ב-2002 פותח ארורה את חנות הדגל הראשונה שלו שנקראת Manish Arora Fish Fry אבל ככל הנראה הבן-אדם לא יודע לנוח כי כבר שנה לאחר מכן הוא מתחיל לייצא את מרכולתו ל-Maria Luisa Paris (אל תתביישו ללחוץ על לינק ולהתוודות למקום).
ב-2004 כנראה החליט להתמקד בהודו בלבד ולאגור קצת כוחות כי כבר ב-2005 הוא משתתף בשבוע האופנה של מיאמי, מדהים את הקהל הברירן בשבוע האופנה של לונדון ומעצב קולקציית נעליים ל-Reebook - קשה להגיד על הבחור שהוא בשאנטי, אה?

מתוך הקמפיין של Manish Arora לReebook

גם 2005 היתה שנה לא רעה למעצב, שהוזמן להציג חלק מהעבודות שלו ב-Victoria & Albert Museum.
אך שנת הפריצה הגדולה היתה, ללא ספק, 2006 - שנה שבה לא נשאר עיתונאי ועורך אופנה אחד נחשב בעולם שלא החמיא ואמר לפחות כמה מילים חמות על פועלו של מניש ארורה. וכשסוזי מנקס והילרי אלקסנדר מלטפות אותך, מסתבר שכנראה זה הופך לפחות מסובך להתחיל למכור ב-75 בתי כלבו ובוטיקים מהמובילים בעולם.

מתוך לוח ההשראה של המעצב

ב2007 ו2008 ארורה חוזר לשתף פעולה עם Reebook ומוסיף לרשימת השת"פים את MAC וSwatch.

מתוך קולקציית 2007

שת"פ עם MAC

הוא גם חוזר לVictoria & Albert Museum להציג את הקולקציה Fashion in Motion:

מתוך Fashion in Motion

ומי שממש דואג - גם 2009 מסתמנת כשנה לא רעה בכלל עבור המעצב:

 

מתוך קולקציית RTW Spring 2009, תמונות: Dominique Maitre

למי שרוצה לדעת עוד:

ראיון עם מניש ארורה ב-JC Report

דף הבית של המעצב

קולקציית אביב-קיץ 2010 בשבוע האופנה של לונדון

תראו מה מצאתי - כשאופנה ואומנות נפגשות...

אין סוף גוונים, טקסטורות וצורות יש בעולם. עולם האופנה והאומנות מתקיימים זה לצד זה וזה בתוך זה מאז ומעולם, אך עדיין בתוך המערבולת ששתי העולמות יוצרים עולות השאלות:

האם אופנה היא סוג של אומנות?

האם אופנה הופכת לאומנות כחלק מתהליך היצירה או שמא מתחילה כאומנת ואז מופשטת לרמה בה מתאפשר ביטוי פרקטי, תעשייתי והמוני של אומנות האופנה?

האם מעצבי האופנה הם אומנים או שהתחשבותם בפן ה"מציאותי" - המסחרי של האופנה הופך אותם ל"מתפשרים הנצחיים"?

ובכלל, האם עולם אופנה שואב השראה מעולם האומנות או שקיים תהליך של השראה הדדית בין שתי העולמות? ואם כבר מדברים על זה האם אלה שתי עולמות או שזה עולם אחד ומכלול אחד?

כל השאלות האלה "צפות" אי-שם ברקע מאז שהתחלתי להתעניין יותר בעולם האופנה על כל תופעותיו והנושא נידון בעיתונות כתובה ומדיות אחרות על כל גווניהן. אולי זאת הסיבה שהבלוג Yellow orange wonderland הוא כל-כך מיוחד במינו.

בזמן שנושא אומנות, אופנה והסימביאוזה ביניהן מתוקשר, מדובר ונידון - מספק הבלוג מבט "אילם" לחלוטין על הנושא. בעלת הבלוג במקום להתפלסף בנושא בחרה פשוט להציג את הסימביאוזה בצורה מדוייקת וויזואלית ללא כל הבעה של עמדה מילולית. ולטעמי, ההצגה פשוט מרתקת!

Our world has endless choice of shades, textures and shapes. The world of art and the world of fashion co-exist and are intertwined, the questions as for that co-existence are endless:

Is fashion truly one of the arts?

Are fashion designers artists or their constant fight for wearable and yet artistic fashion causes them to become "eternal compromisers" on that winding path? 

And while those questions are becoming a subject to for articles, arguments and discussions, Yellow Orange Wonderland manages to provide an amazingly unique point of view on the symbiosis between arts and fashion. The main reason this point of view is so unique is because the blog owner doesn’t present any opinion or point of view at all. The only thing you will find there is a visual representation of that exceptional symbiosis and the feeling that the blog owner is an amazing Fashion & Arts Live Encyclopedia.

מתוך הבלוג Yellow orange wonderland

זה רק אני ו... השלל שלי!

בסופ"ש האחרון סוף-סוף הצלחתי להתפנק ולהתפרע. קודם כל, הילל נסע ל"בית הבראה" של סבא וסבתא בנהריה (כל הדברים שאין בבית - לראות טלוויזיה במיטה, כמות בלתי מוגבלת של מרק עוף ,שני מבוגרים שעומדים דום ומצדיעים למוצא פיו וחלוק לבן ומפנק שסבתא מחממת לו לפני שהוא יוצא מהאמבטיה). אז נכון, שהוא או-טו-טו בן ארבע וחצי וילד עצמאי לחלוטין, אך מצד שני - אם אתם זוכרים את הסופי שבוע האלה כמתבגרים וההורים היו נוסעים לנופש ומשאירים לכם את הבית לבד...

טוב, נראה לי שהבנתם את הרעיון.

היות והילל לא היה ואני גם ככה עובדת בימי שישי עד ארבע (אין צורך לרחם עלי - אני אוהבת מאד את עבודתי בסנטר), החלטנו אני ומאמי לנצל את ההזדמנות ולפרוש לארוחת ערב במסעדה. ואז גם הסתבר שיש את "שופוני" - יריד הנעליים בנמל יפו. זאת כבר היתה סיבה למסיבה אמיתית. בתפריט - 2 זוגות נעליים של נועה לוריא ל-Lucca (למרות שהתאכזבתי מהיריד עצמו, נועה לוריא ו"אחת-אחת" הציגו קולקציות משובחות), שרשרת של מירי גינזבורג ל"או-לה-לה" שהציגה בבוטיק בסופ"ש ולקינוח - ארוחת טעימות ב"קורדליה" ביפו.

והנה חלק מהשלל של הסופ"ש:

נעליים: נועה לוריא

שרשרת צ'וקר: מירי גינזבורג

The French Connection

כבר יצא לי לא פעם לכתוב על הדלות הבלתי נסבלת של בגדי בנים צבעוניים, אופנתיים ונוחים. עכשיו שרגע השיגור של הדור הבא הולך וקרב (כן, כן חברים - הפעם הוא ועץ אשוח מתוזמנים יחדיו בסוף דצמבר), החשק לבגדים אופנתיים, נוחים ומגוונים לקטנים רק הולך ומתגבר לצד התסכול מההיצע הדל שיש בישראל. והנה, נתקלתי בעוד סיבה לקנא בצרפתים. בנוסף לנשים רזות ומלאות סטייל, גבינות שוות ואחד המותגים החביבים עלי comptoir des cotonniers , החברה הצרפתית KZA שמתגאה בבגדים מקסימים לקטנטנים בכלל ולבנים בפרט. ליין של הבגדים נטול ילדותיות מוגזמת ועומס של פרטים, אפליקציות והדפסים. אך יחד עם זאת, אלה פריטים שמשדרים כזאת נינוחות שכל אחד מאיתנו היה רוצה גם בארון שלו. במיוחד התלהבתי ממכנסי "שקי" לגברברים:

ומאוברול מצמר קשמירי שנראה הכי נעים שיש ביום חורפי לזאטוטים ממש קטנים:

תמונות: KZA