"איי, חתיך ספורטיבי, לאן אתה הולך?" (גארפילד)

ככל שהילד שלי גדל, כך אני מתחילה לחבב את מראה הטרנינג פחות ופחות. מצד שני, אין להתווכח עם הנוחות של טרנינג ואפילו לאחרונה טרנד הטרנינג התפשט מגני הילדים של ישראל כל הדרך עד שכונות היוקרה של החוף המערבי והמזרחי של אחותינו הגדולה. בטוח יום אחד ימצא "קשר ישראלי" למזימה הזדונית הזאת שכתוצאה ממנה פאריס הילטון התחילה לצאת מהבית בטרנינג "מעצבים" (האמת כשאני חושבת על זה, המעצב שעמד מאחרי הקולקציה של הילטון הוא ישראלי כך שהקשר נמצא).

אתמול (שישי) בבוקר, הילל החליט שהוא רוצה ללבוש טרנינג והיות ואני משתדלת לא להתערב לו במה שהוא לובש (עד גבולות הסביר, כמובן), זרמתי עם העיניין:

אחרי ששמתי אותו בגן חשבתי בדרך חזרה הביתה למה בעצם אני לא אוהבת טרנינגים והגעתי למסקנה שזה לא הטרנינג כמו מראה "חליפת הטרנינג" - סוג של מדי גן. כן, אני יודעת שזה נוח וזמין וגם לא יקר, אבל לרוב ההתאמה המושלמת יוצרת תחושה של מדים ונוקשות וחוסר אינדיווידואליזם מוחלט. אני יודעת שמדובר פה על ילדי הגן, בעיקר הבנים ויש כאלה שיחשבו שנטרפה עלי דעתי, אבל רק בתור נקודה למחשבה תחשבו על הדבר הבא: בפעם הבאה כשאתן מעלות טענה שגברי ישראל ככלל לא יודעים להתלבש, תחשבו על כך שחוש אסטטי לא נופל על בן-אדם בהגיעו לגיל 18 יחד עם אם-16 בבקו"ם אלא נרכש ונספג עם השנים. איכשהו יש לי חשד שמקורו של החוש הנ"ל לא בחליפות "פוטר" שנלבשות יום-יום לגן. מצד שני, אפשר להיראות גם ילד אופנתי בטרנינג הכי פשוט אם שומרים על מספר כללים:

• תפרקו חליפות! זה שזה נמכר כחליפה לא אומר שזה חייב להיות מולבש כחליפה.
• אל תלבשו לילד מה שלא הייתן מוכנות ללבוש בעצמכן.
• סניקרס (מבד) משדרגות את מכנסי הטרנינג לגמרי ואפשר למצוא כאלה ב40-50 שקלים. שווה בתור זוג נעליים שני לימי חורף יפים ולא גשומים.
• השילוב של גופיה לבנה ארוכה עם טי-שרט (את הטי רואים בתמונה) מעל ומכנסי טרנינג - גם פרקטי (תמיד יש לגננת חולצה קצרה בשלוף אם לילד חם), גם חסכוני (גופיה לבנה מחורף שעבר, טי-שרט מהקיץ האחרון) וגם נראה מצויין עם מכנסי הטרנינג.

התעשיה - הגיגים על הצד העסקי של תעשיית האופנה.

כמי שמתעסקת ביעוץ ופיתוח עיסקי בימים ובהרבה אופנה בלילות (למעט הלילות בהם אני מתעסקת ביעוץ ופיתוח עיסקי :)), יוצא לי לחשוב לא מעט איך המשבר הכלכלי ישפיע על תעשיית האופנה שבה רק חברה קטנה כמו Nike מגלגלת באיזור  15$ ביליון דולר בשנה (לא רע לעסק שהינו חלק מתעשייה שנחשבת "רדודה" ו"שטחית" בעיני הרבה אנשים). 

מאד יפה ניסח את זה MITCH MCEWEN בפוסט המצויין שכתב על תעשיית האופנה ביוני 2008 כשהמצב עדיין היה הרבה יותר אופטימי, למרות שכבר אז אנשים מסויימים התחילו לדבר על זה ש2009 כנראה לא תהיה שנה שבה כל עקרת בית תרשה לעצמה "שאנל". אני ארשה לעצמי ציטוט קטן לאלה שקראו רק תקציר של אנה קרנינה בתיכון:

"And yet, fashion is big business. Look at Yves Saint Laurent. According to the New York Times, "Originally a maverick and a generator of controversy — in 1968, his suggestion that women wear pants as an everyday uniform was considered revolutionary — Mr. Saint Laurent developed into a more conservative designer, a believer in evolution rather than revolution." By 2007, this maverick's company was earning €221 million annually."

כל זה נשמע מספיק משכנע בשביל להבין שתעשיית האופנה הינה תעשייה רצינית כמו כל תעשייה אחרת למרות שבחזית נמצאים מעצבים שלרוב בסוג של בועה תרבותית וילדות אנורקטיות בנות 16 שמציגות את הדגמים שלהם. ואז נשאלת השאלה, אם תעשיית הרכב כרגע עמוק באדמה ויחד איתה שאר תעשיות ההיי-טק והלואו-טק, מה יהיה על תעשייה שכל מה שהיא מייצרת אף אחד לא באמת צריך בשביל לחיות?

בדיוק על שאלה הזאת ועל הדרך שבה היא רואה את זה, מדברת לא אחרת מאשר Natalie Massenet שהיא המנכ"לית והמייסדת של net-a-porter - אתר המכירות המוביל בעולם של בגדי מעצבים (או לחילופין אתר מצויין ל window shopping, כפי שציינה פעם "אפונה" בעלת הטעם השובח.  הראיון מפורסם במגזין המצויין שקוראים לו Business of Fashion

ממליצה בחום לכל מי שמעניין אותו מי נמצא מאחורי עסקים מצליחים בתעשיית האופנה ועל תעשיית האופנה בכלל לקרוא מדי פעם את מה שלחברה שכותבים שם יש לומר.

התחלה טובה יהיה הראיון עם Natalie Massenet

Natalie Massenet photo, courtesy of the Chicago Tribune

שוק האססוריז - 13-15 לנובמבר

שוק האקססוריז חוזר : מחמישי ועד שבת הקרובים בבית כליף, רחוב הצורפים 33, יפו העתיקה. ממליצה לכם בחום לבקר בשוק וזאת מכמה סיבות -

• מורן יוסף תהיה שם עם השרשראות הסרוגות המהממות שלה ועוד הרבה מעצבים מוכשרים
• יש מבחר ענק של תיקים, תכשיטים, חגורות ואביזרים אחרים
• אין להחליף בגדים ולעמוד בתור בתאי מדידה
  
• אפשר להביא ילדים - כי לא צריך להידחס לתאי מדידה וזה חי, צבעוני ומעניין
• זה פתוח עד 10 בלילה - אפשר לבוא בלי ילדים אחרי שהם במיטות

שרשרת סרוגה - מורן יוסף

Under Construction - מדור חדש :)

מדור זה בא להצדיק את העובדה שמדי פעם אני "נעלמת" מהבלוג, לא עונה לטלפונים ולא מוכנה לצאת מהבית (כאילו זה קורה הרבה בכל מקרה). בקיצור אם זה קורה - זה בגלל אני שקועה באיזה "פרוייקט" של סריגה/תפירה/סתם-נאלצת-לעבוד-בלילה.

למשל, הפעם זה קרדיגן להילל. הילד שאל "מה זה?" והצביע על ערמת של צמר בכניסה לחנות יצירה בקניון. הסברתי לו מה עושים עם זה והוא שאל אם אני יודעת לסרוג. בלי לחשוב פעמיים, אמרתי לו לבחור שלושה צבעים וכך נבחרו הצבעים הפסיכודליים שאתם תראו בתמונות (במיוחד - הצהוב). שתדעו, שהתנגדתי בתוקף לפלטת הגוונים שנבחרה, אך הילד לא היה מוכן לוותר אפילו על הצהוב הזוהר. וויתרתי לו, כי הוא ילך עם זה ולא אני וגם לבני 3 הגוונים האלה באמת נסלחים לגמרי:

קצת על הקרדיגן הפסיכודלי: 

הוא נסרג בגזרת "רגלאן" - אני מנסה אותה בפעם הראשונה ומסתבר שמאד כיף לנסות גזרות חדשות של סריגה על בגדי ילדים, כי רואים את התוצאות ממש מהר. כרגע הושלמו 2 שרוולים, צד שמאל חזה ו80% מהגב.

השאלה הגדולה - איזה כפתורים? חשבתי על כפתורי עץ חלקים ופשוטים, אבל אני לא בטוחה...

אופנה ברחובות בנגקוק - הצצה ממש-ממש קצרה!

5 ימים בבנגקוק בהם ראיתי אין ספור תאילנדיות ולא פחות תאילנדים מעודכנים אופנתית, מודעים לחיצוניות שלהם, יודעם להבליט את את היתרונות ולהסתיר את החסרונות - ולא הצלחתי לצלם אותם! ככה זה כשלא ממש אפשר לעצור ולא ממש יש זמן לצלם וגם יש פושטק בן 3 באיזור שאסור להוריד ממנו את העיניים. ובכל זאת, 5 דקות בכיכר אחת בבנגקוק בזמן שהילד "תופר" את הכיכר בריצה הלוך חזור הניבו את זה:

"תסתכלו עליהם ותראו אותנו"? - ממש לא!!!! בבנגקוק ראיתי אוכלוסיה שרובה בעלת חוש אסטטי מפותח ומודעות עצמית גבוהה - נכון, רוב התאילנדים קטנים ורזים ולתאילנדיות חזה קטן, אך שלא כמו ישראליות בעלות האגן שנדחסות רובן לתוך סקיני לנטולות אגן, הן לא מסתובבות עם מחשופים, אלא לרוב לובשות חלק עליון סגור יחסית - דבר שמגדיל ויזואלית את החזה. 5 ימים הסתובבתי בבנגקוק ואם היה משהו שכן נהנתי ממנו זה להסתכל על אנשים ברכבת!

LifeByMummy ב"ישראל היום"

באיחור מה, אבל היה לי יום עמוס, הגיע הזמן לחשוף כאן למי שטרם ראה - כתבה של חגית רון רבינוביץ' ב"ישראל היום" על סצנת בלוגי אופנה בישראל. התמונות לכתבה צולמו לפני שבוע וכך גם לי הית הזדמנות לפגוש את הפנים מאחרי הבלוג: ספי, דר, מורן, אנה ונמרוד שכל אחד מהם עושה את זה בדרכו שלו, אבל כולנו משוטטים באותה בלוגספרה של אופנה ונהנים מזה שהעולם הגלובלי הולך וקטן וכמעט כל בגד היום אפשר לראות (אם כי לא למשש דרך האינטרנט).
תודה לחגית, לירון ומאור שכתבו, צילמו והתרוצצו בכדי לתת במה לתופעה של בלוג אופנה שבאיחור אופנתי מגיעה גם לישראל!

אני רוצה - נעליים של דניאלה להבי

אף פעם לא ממש התחברתי לתיקים של דניאלה להבי וכך קרה גם לתיקים בקולקציה הנוכחית.

לעומת זאת תמיד אהבתי את מה שיש לה לומר בכל הקשור לנעליים. גם הפעם הנעליים שלה בהחלט התעלו על עצמן. הלהיטים - מגפונים נהדרים:

ונעלי סירה קלאסיות:

שבהתחשב באיכות שלהן ישמשו אותכן לאורך זמן.

בהחלט השקעה משתלמת למי שיכולה להרשות לעצמה לשלם 950-2150 ש"ח לזוג נעליים.