תוכניות לסופ"ש - פתיחה חגיגית

אילנית שמיע - מעצבת בגדים ועיתונאית  ("איך אנחנו מתלבשים?", הארץ), סוף-סוף מצטרפת למתחם גן החשמל בת"א ופותחת סטודיו קסום וביתי, בו תעצב ותמכור את הקולקציות שלה. בסטודיו  תוצע קולקציית חורף 2008-2009 שחלקה עוצבה בהשראה של עבודת המחול "אחושילינג Sensation Singular"  של הכוריאוגרפית יסמין גודר, אשר מציגה דמויות של גיבורי על המחפשים אחר ריגושים.  בסופ"ש תתקיים מכירת הפתיחה החגיגית בסטודיו החדש.

• בתוכנית: 25%  הנחה על הקולקציה החדשה בלעדית לאירוע ,אירוח של המעצבת חגית חזן ל"הוקו" (בשבת בלבד) ועוד פינוקים והפתעות. בקיצור - שווה!

• מתי: שישי 28/11 - 10:00-14:00 
  

                 שבת 29/11 - 12:00 -18:00

• איפה: ברזילי 2, קומה 2, טל': 054-4748112 

במנהרת הזמן - ליסה פרי (Lisa Perry)

ליסה פרי היא מעצבת צעירה שקולקציית הביכורים שלה הוצגה רק ב-2007, אך מאז הספיקה לפתוח מספר בוטיקים ברחבי ארה"ב ולהתברג כספקית למספר חנויות יוקרתיות ברחבי העולם.

ליסה שחיה את הנוסטלגיה לאומנות, מוסיקה ואופנה של שנות ה-60, מבטאת את האהבה שלה בהתמדה בעזרת קולקציות שהן בעצמן בגדר אומנות בעיניי:

 תמונות - האתר הרשמי Lisa Perry

דרך אגב, לבנות מזל שמסתובבות בניו-יורק או מתכננות קפיצה בקרוב - נפתחה חנות חדשה של המעצבת באיזור סוהו, כך שאתן יכולות לסור לשם למשש את האריגים.

אוכל, אופנה, גבר, אישה...

"מה??? מה אתם בבית-מלון בת"א???? למה לא באיזה צימר בצפון?" החברה התל-אביבית שלי נשמעה בסוג של שוק בצד השני של הטלפון. "אבל מותק, אנחנו גרים בסוג של צימר, רק בלי ז'קוזי.", ניסיתי להסביר בזמן שתחושת פרובינציאליות מציפה אותי. מי היה מאמין שגררתי אותה לראשונה ל"לילנבלום 22" כשהגיעה אלי לת"א מחיפה באיזה שישי חורפי לפני כמה שנים טובות??

וכך, בזמן שרוב האנשים נוסעים לצימר בצפון/דרום/שרון, אנחנו הגענו לסופ"ש מקוצר בת"א. מה היה בתוכנית? זמן איכות זוגי, מסעדות, סיבובים בלב ת"א שם גרנו בתקופה שהיינו "נשואים + כלב + חתולה" לפני שהפכנו ל"נשואים + ילד + כלבים + חתולה + מחסור כרוני בשעות שינה". כמובן, שאם על הדרך יש קניות איכותיות - בשמחה, אבל זאת לא היתה הכוונה.

בעלי המדהים עשה את הכל כמו שהוא הגדיר כ"חצי הפתעה" - מצא לנו מלון קטן ומקסים, אירגן עם ההורים שלו את האיסוף של הילל מהגן בחמישי. כך שלי נותר רק לארוז תיק לילד, תיק לנו ולהתייצב ליד האוטו לת"א.

יום שישי הניב מזג אוויר קסום ונוח להליכה, אבל נעליי ורחוב שנקין לא ממש היו כאלה. וכך אחרי שחצינו את שנקין מאלנבי עד רוטשילד הודעתי למאמי שאני חייבת לעלות על "אולסטאר" שלי (או לרדת - תלוי איך מסתכלים על זה). חזרנו למלון, שהיה צמוד לכיכר דיזנגוף. מצבי השתפר פלאים לאחר החלפת נעליים וגילוי העובדה שיש שוק הפשפשים בכיכר דיזנגוף ואני שכחתי מזה לגמרי. בשיטוט קצר בין הדוכנים, צדה עינו של מאמי שעון-תליון מוזהב מכני בצורת טיפה:

שנרכש לאחר מיקוח קצר ובדיקת תקינות ב80 ש"ח.

בערב קפצנו למסעדה, אותה "דגתי" מ-Time-Out שקיבלנו במלון. למרות המעשה הפרובינציאלי של ללכת למסעדה שההמלצה עליה הגיעה מעיתון, זה הצליח לנו מעולה. אז החלטתי שעם הצלחה לא מתווכחים ודיפדפתי למדור האופנה, בו הסתבר שת"א ממשיכה למכור בגדי ווינטאג' גם בשבת:

וכך ביום שבת בבוקר עשיתי את המעשה שלא יעשה וגררתי את מאמי למכירה ביתית של "בנות ווינטאג בחצר". שהסתברה כמוצלחת מאד (שמלות מהממות במחירים מצויינים). המכירה מתקיימת פעם בחודש, הבנות שמנהלות את העיניין מקסימות ומאמי זכה בכוס קפה ועוגייה על חשבון הבית בתמורה לשעה של בהיה בבנות מודדות בגדים שרק אחת מהן היתה אישתו. מה נקנה? שלוש שמלות מקסימות ואפודת צמר אדומה אחת. כבר הרבה שנים אני חובבת אפודות ומשוכנעת שהן קלסיות לחורף הישראלי הלא יציב - בדיוק כמו שהיה ביום שבת. וכך גם בשבת שלפתי מהארון אפודה שסרגתי לפני כמה שנים בהודו:

בגד-גוף - "בוטיק ניבה" - אבן יהודה

אפודה - מעשה ידי - קולקציית הודו 2004J

שעון - תליון - שוק הפשפשים - כיכר דיזנגוף

ג'ינס - "בוטיק ניבה" - אבן יהודה

חגורה - יד שניה, ק. העוגן

עיתונים לשבת - כשמערב פוגש מזרח

סוזי מנקס, עורכת האופנה האגדית של International Herald Tribune מסקרת כבר כמה שנים את  Lakme Fashion Week, שמתקיים פעמיים בשנה במומבאי. גם שבוע האופנה שהתקיים בסוף אוקטובר והציג קולקציות אביב-קיץ 2009 לא היה יוצא דופן. מנקס חובבת האקזוטיקה התייצבה במומבאי. כמי שגרה בישראל, אבל חיה את הודו, אני רואה עד כמה קשה להרבה אנשים להבין באמת איזה תהליך המדינה הזאת עוברת ועד כמה היא עושה את זה מהר (ממש לא "שאנטי").

אופנה היא בין היתר ראי של תהליכים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים בעולם וסוזי מנקס היא אחת מעיתונאיות האופנה הנחשבות בעולם. כך שכשקוראים את הסיכום שלה לשבוע אופנה הקודם ביחד עם סיכום של שבוע אופנה הנוחכי, אפשר לקבל מושג לא רע על התהליכים שעוברת הודו. וזה מה שהיא כתבה במרס (הכתבה המלאה) :

 

"With voluptuous bodies and a sultry glamour, the models looked like a mirror image of the front row movie stars. Flamboyant dresses held together with crystal straps seemed destined for Mumbai's cinematic royalty. By the time the designer Manish Malhotra took his bow surrounded by slicked males and sensual women, the finale could have been a poster on a Mumbai billboard.

But this red carpet moment was only one act in Lakme Fashion Week. For Indian fashion is aiming to go beyond Bollywood and on to the global stage.

 This vibrant city, its spirit caught between the energy of New York and laidback Los Angeles, is determined to establish itself as India's hot and hip fashion capital. It may be competing with Delhi, the country's political epicenter, which held its own fashion week earlier this month, but the Lakme show (named for the beauty giant that is the main sponsor) is showcasing fresh talents.

 …For India itself, the question is how and in which direction fashion will grow. Should the subcontinent play down its own profound culture to aim creatively at the western markets?

Or should it look inward and feed its home market for intrinsically Indian clothes, often destined for weddings and with a resonance to other countries with a similar aesthetic such as Dubai (where Malhotra has a store)?

Or could India ultimately become the hub of a new pan-Asian fashion movement setting a 21st-century fashion aesthetic?..."

השאלות שהיא מעלה הן גם השאלות שהועלו אז לגבי הודו: עד כמה ולאיזה כוונים תמשיך הודו לגדול ולהתפתח? האם היא צריכה לשאת את עיניה לשוק הגלובלי או להתרכז בשוק המקומי שגלום בו פוטנציאל ענק של כוח קניה? והאם בכלל הודו מסוגלת להוביל ולהיות מנוע צמיחה של שאר אסיה יחד עם סין או שאין לה את הכוח, המשמעת והנוקשות הסינים בשביל זה?

והנה עברו להם כמה חודשים והספקות של מנקס מפנים מקום לתחושות אחרות (הכתבה המלאה פה):

 

"…But my last trip to India was an eye-opener…

…A colleague from Vogue India told me that ''cocktail saris'' are the new thing in a society where weddings last five days and many of the more elaborate events are staged back ''home'' by families from the Indian Diaspora of 22 million.

Priya and Chintan

With India's middle class flourishing thanks to the subcontinent's 10 percent annual growth, it is suddenly less urgent to create clothing for foreign markets - especially when Bangladesh and China can undercut the prices - and more interesting to adapt subtly and gracefully, Indian style.

Drashta Sarvaiya

Indian fashion week functioned as though Mumbai were the new Manhattan.

…The sensual, sexpot models, definitely not size 0, with swingy hair, glossy lips and eyeliner to outdo Amy Winehouse, were an Amazonian world away from the wispy blondes of New York runways…

This is surely what everyone wants from a foray abroad: clothes to appeal to the senses and different from the cookie-cutter collections sold in every major city by global brands. Buying clothes on a foreign trip should mean looking for local skills, used in an international way but with imagination grown from roots so deep and strong that nothing can shake them. The Sabyasachi show crystallized for me how travel can open up possibilities in fashion

Alas, the clothes were not yet for sale and destined only for the new season. So I left Mumbai relatively empty-handed. But for my next visit to India, slated for December, I will be sure to bring my largest travel bag and fill it to the brim."

Tarun Tahiliani

וכך, בזמן שאנחנו שואלים את עצמינו "האם הודו יכולה" האופנה ההודית מאותתת לעולם בבירור את הפוטנציאל העצום של כוח הקניה ההודי ו"חוזרת הביתה" יחד עם עוד מיליוני הודים אחרי שנים רבות בהן עיניה היו נשואות למערב.

Deepika Gehani

תמונות:   NY Magazine, Lakme Fashion Week Site

אני רוצה - קולקציית חורף של Gerard Darel

רק לעיתים רחוקות קורה לי שאני מסתכלת על פריטים של מעצב ומתוך אותה קולקציה יש לי חשק לקנות כמעט הכל. השנה Gerard Darel התעלה על עצמו והציג קולקצית חורף קרובה לשלמות - מהג'ינסים המדהימים, דרך בגדי ילדות שמשולבים בקולקציה לצד בגדי נשים (רעיון גאוני!) ועד התיקים המושלמים שלו. חבל רק שאין בארץ אחרת הייתי קופצת לפחות לקצת window shopping:

תמונות - Gerard Darel האתר הרשמי

החיפוש אחרי השמלה השחורה המושלמת

כבר די הרבה זמן אני מחפשת את השמלה השחורה המושלמת. אני נמנעת בכוונה מלהגיד "little black dress" כי היא לוא דווקא צריכה להיות "קטנה". הדרישות הן אחרות לגמרי ויותר קרובות למה שCoco Chanel  חשבה שהשמלה צריכה להיות:

 

long-lasting, versatile, affordable

אחרי שדגמתי כמה וכמה חנויות הגעתי למסקנה שאם Coco היתה חיה היום לא היה לה סיכוי למצוא דבר כזה בישראל. אם כבר מצאתי את ה"long-lasting" וה"versatile", היא בהחלט לא נכנסה להגדרה של "affordable". אך מעל הכל גיליתי, שפשוט לא היתה שמלה  שאהבתי על אמת. ואז הגעתי למסקנה שאני אקנה בד ואמצא תופרת ואטרח פעם אחת אבל שבאמת תהיה לי שמלה שחורה שאני אוהב ותשרת אותי כמה שנים. ועל כן התחלתי לחפש השראה ולנסות להבין מה אני כן אוהבת, כי לתופרת צריך ללכת עם כמה דפים של אופציות לשמלה.

התוצאה היא "מצעד השמלות השחורות":

שמלת ווינטאג' מהאתר modcloth.com

Miu-Miu Spring2009 RTW  style.com 

Martin Grant Spring2009 RTW  style.com 

Channel Spring2009 RTW  style.com

Bill Blass net-a-porter

את השמלה של Bill Blass הייתי קונה אתמול, אבל 1,600 פואונד זה קצת חורג מתקציב, כך שנצטרך לאלתר ולמצוא תופרת טובה באיזור השרון. למישהי יש המלצות?

נ.ב. לאותה הזדהות עם ספי  שפירסמה פוסט מלא נוסטלגיה לשנות ה-80, המצגת של תאילנד מפנה את מקומה למצגת בהשראת ה-80.

"איי, חתיך ספורטיבי, לאן אתה הולך?" (גארפילד)

ככל שהילד שלי גדל, כך אני מתחילה לחבב את מראה הטרנינג פחות ופחות. מצד שני, אין להתווכח עם הנוחות של טרנינג ואפילו לאחרונה טרנד הטרנינג התפשט מגני הילדים של ישראל כל הדרך עד שכונות היוקרה של החוף המערבי והמזרחי של אחותינו הגדולה. בטוח יום אחד ימצא "קשר ישראלי" למזימה הזדונית הזאת שכתוצאה ממנה פאריס הילטון התחילה לצאת מהבית בטרנינג "מעצבים" (האמת כשאני חושבת על זה, המעצב שעמד מאחרי הקולקציה של הילטון הוא ישראלי כך שהקשר נמצא).

אתמול (שישי) בבוקר, הילל החליט שהוא רוצה ללבוש טרנינג והיות ואני משתדלת לא להתערב לו במה שהוא לובש (עד גבולות הסביר, כמובן), זרמתי עם העיניין:

אחרי ששמתי אותו בגן חשבתי בדרך חזרה הביתה למה בעצם אני לא אוהבת טרנינגים והגעתי למסקנה שזה לא הטרנינג כמו מראה "חליפת הטרנינג" - סוג של מדי גן. כן, אני יודעת שזה נוח וזמין וגם לא יקר, אבל לרוב ההתאמה המושלמת יוצרת תחושה של מדים ונוקשות וחוסר אינדיווידואליזם מוחלט. אני יודעת שמדובר פה על ילדי הגן, בעיקר הבנים ויש כאלה שיחשבו שנטרפה עלי דעתי, אבל רק בתור נקודה למחשבה תחשבו על הדבר הבא: בפעם הבאה כשאתן מעלות טענה שגברי ישראל ככלל לא יודעים להתלבש, תחשבו על כך שחוש אסטטי לא נופל על בן-אדם בהגיעו לגיל 18 יחד עם אם-16 בבקו"ם אלא נרכש ונספג עם השנים. איכשהו יש לי חשד שמקורו של החוש הנ"ל לא בחליפות "פוטר" שנלבשות יום-יום לגן. מצד שני, אפשר להיראות גם ילד אופנתי בטרנינג הכי פשוט אם שומרים על מספר כללים:

• תפרקו חליפות! זה שזה נמכר כחליפה לא אומר שזה חייב להיות מולבש כחליפה.
• אל תלבשו לילד מה שלא הייתן מוכנות ללבוש בעצמכן.
• סניקרס (מבד) משדרגות את מכנסי הטרנינג לגמרי ואפשר למצוא כאלה ב40-50 שקלים. שווה בתור זוג נעליים שני לימי חורף יפים ולא גשומים.
• השילוב של גופיה לבנה ארוכה עם טי-שרט (את הטי רואים בתמונה) מעל ומכנסי טרנינג - גם פרקטי (תמיד יש לגננת חולצה קצרה בשלוף אם לילד חם), גם חסכוני (גופיה לבנה מחורף שעבר, טי-שרט מהקיץ האחרון) וגם נראה מצויין עם מכנסי הטרנינג.